בעת האחרונה נפוצה אצלנו תכונה שאינה מאפיינת, בדרך כלל, אישי ציבור ופוליטיקאים. על פי רוב, הללו ממעטים להתבייש בדעותיהם. והנה, סביב המחאות נגד חוק הלאום, וגם בהתייחס לפטירתו של אורי אבנרי, נחשפה תופעה חדשה: מתברר כי אנשי שמאל לא כל כך שלמים עם סמלים וביטויים המקושרים לעמדותיהם.
לקראת הפגנות המחאה, בהשתתפות ציבור גדול של בני המיעוט הלא־יהודי, נתבקשו המשתתפים להימנע מהנפת הדגל הפלשתיני. מדוע? הרי רבים מן המשתתפים בעצרות הם תומכים נלהבים בתנועה הלאומית הפלשתינית. מדוע נתבקשו להעלים תמיכה זו, המתבטאת גם בהנפת הדגל? החוק הנוכחי אינו אוסר זאת.
גם היעדרותם של ראשי "המחנה הציוני", מר גבאי וח"כ לבני, מאותו מעמד מפליאה. הרי בקרב הציבור שהם מנהיגיו, פועלים נבחרי ציבור ומובילי דעה הידועים באהדתם הנלהבת לעניין הפלשתיני. האם חששו הצמד לבני וגבאי, כי הסתופפות בצל דגלי פלשתין תפגע בתדמיתם ותסב להם נזק פוליטי?
ועוד תופעה, שיש עימה, כנראה, משום בושה: כשדיווחה על פטירתו של אורי אבנרי, ציינה מגישת חדשות "כאן", גאולה אבן־סער, כי מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, ויו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, ספדו לפעיל השלום - וזאת בשעה שאין להם, לקורבין ולאבו מאזן, כל בעיה להספיד גם מחבלים. נוסח הידיעה עורר גל מחאות כנגד אבן־סער, עד כדי קריאות להפסקת עבודתה, גם בהיותה בת זוגו של הפוליטיקאי לשעבר ולעתיד, גדעון סער.
דעותיה הפוליטיות של עמיתתי אבן־סער אינן ידועות לי; מעולם לא שוחחנו על עניינים פוליטיים. אולם מה פשר המחאות על נוסח הידיעה שהקריאה מגישת החדשות אבן־סער? האם היא הקריאה ידיעה מסולפת? האם ניסתה לבזות את זכרו של הנפטר? ודאי שלא. ספק רב אם אבנרי עצמו היה מוחה על נוסח הידיעה שמסרה על מותו. הוא, ואני רק מנחש, לא היה רואה בה משום הכפשת שמו.
הרי אדם צריך לעמוד, ואף להגן בעת הצורך, על עמדותיו, יהיו אשר יהיו, ובייחוד כאשר במקרה זה הוא חסיד עמדותיהם של קורבין ואבו מאזן. ימים אלה, לאחר לכתו של אבנרי, עומדים גם בצל הסיסמה שעימה היה עיתונו, "העולם הזה", מזוהה: "ללא מורא וללא משוא פנים".
רבים מן המצדדים בעמדות מיעוט רעיוניות, בימין או בשמאל, נוטים ל"דווקאות", לעמידה עיקשת, ואפילו אמיצה, בהגנה על דעותיהם. בייחוד נכונים הם לשלם מחיר: ללכת לכלא, לחיות בבדידות, לפעול בעולם עוין. ב"הארץ", העיתון שבו נדפסו מאמריו של אבנרי, הופיע מאמר מאת גדעון לוי, שהעתיר מחמאות רבות על אישיותו של ג'רמי קורבין. זאת, כאשר בעיתוני בריטניה מתפרסמות עוד ועוד ידיעות המעצימות את האישיות האנטישמית של מנהיג הלייבור. אדם המתעקש על דעת המיעוט הרעיונית שלו, אינו יכול לחיות בכל העולמות. דומה, שהוא מתקשה לפעול אפילו בעולם אחד. ובוודאי איננו מתבייש.
בבחירה בין הבושה, מהסוג של לבני וגבאי, ובין האומץ להשמיע דעת מיעוט גם במחיר בידוד והוקעה - אעדיף את האמיץ, על הביישן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו