אלוף בהכפשות. שר הביטחון, דווח בחדשות, יוצא נגד הכפשתו של האלוף יאיר גולן. כיוון שאיש לא הכפיש את יאיר גולן יותר מיאיר גולן עצמו, המשמעות היא שאביגדור ליברמן הוא זה שמכפיש את האלוף גולן. אבל אם לשר הביטחון כל כך מפריע שאביגדור ליברמן יוצא נגד האלוף גולן, למה שהם לא ייפגשו, כלומר שר הביטחון ואביגדור ליברמן, וילבנו את הבעיה - כמו שזה נראה, השניים האלה לא כל כך מדברים אחד עם השני.
על מי שהתקשה לדבר עם עצמו, סיפר ר' אלתר דרויאנוב בכרך השני של ספרו: אחרי שינה של שבת ישבו יהודים בחבורה וסיפרו ניסים ונפלאות. גמר אחד לספר, פתח שני וסיפר: "פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופתאום זינק עלי מתוך חצרו של גוי כלב שחור, ממש ארי. אילו לא היתה אותה שעה דעתי מיושבת עלי, היה קורע אותי כדג. מה עשיתי? כיוון שפער פיו, מייד תפסתי לו בלשונו והייתי מושך והולך עד שהפכתי את הכלב כולו מתוכו החוצה".
תמהו השומעים ושאלו: "ומה היה סופו של דבר?"
"כלום", ענה המספר, "מכאן ואילך נבח מן הצד האחר".
הרבי אמר. בשום חסידות לא נראתה מעולם התבטלות כל כך גדולה בפני האדמו"ר, כפי שראינו השבוע אצל חסידיו של אורי אבנרי. הסיסמה שטבע אבנרי היתה "ללא מורא, ללא משוא פנים", אבל בדברים שנאמרו עליו השבוע לא היה אפילו משפט אחד ללא מורא וללא משוא פנים. אם אבנרי, כפי שהיגגו, היה מי שהמציא את העיתונות הביקורתית - השבוע התברר שהוא נכשל, כי קיבלנו עיתונות מתרפסת.
רגע אופייני היה כאשר בחדשות התאגיד ציינה המגישה גאולה סער־אבן, כי בין מספידיו של אבנרי היו גם ג'רמי קורביין ומחמוד עבאס (אבו מאזן), "שאין להם בעיה להספיד מחבלים". מייד היא חטפה מתקפה מעדר מתקרנפי השמאל ונדרשה להתנצל על הפגיעה בהוד קדושתו. אגב, אבן־סער עמדה על שלה.
הדרישה יפת הנפש להתנצלות מובילה אותנו לסיפור שממנו ניתן ללמוד על הדרך הנכונה לעשות זאת, ואשר מופיע בספר "מעשים שהיו בעירנו": הגיעו לבית הרב, ראובן בער ושמעון־שמעלקה. פתח ראובן: "שנינו מוכרים דגים ועופות בשוק. פעמים שאני עומד בדוכן ורואה יהודים באים לקנות ממנו, ואיני אומר מילה. אבל ביום חמישי עמד שמעלקה והכריז: 'אל תלכו לקנות אצל ראובן, העופות והדגים אצלו חולים, וראובן מרמה במשקל'. הכל שקרים". אמר שמעון: "אני סוחר, לא מוזיקאי, ובמסחר כך מקובל".
הרב פסק כי במוצאי השבת, בבית הכנסת, יעלה שמעון לבמה ויכריז: "כל מה שאמרתי בשוק - שקר. העופות והדגים שלו כמו שלי. המשקולות שלו כמו שלי. אני מתנצל על מה שאמרתי". הרב כתב זאת על נייר, ואמר לשמעון־שמעלקה: "עליך לקרוא מהדף הזה בדיוק את המילים הללו, בלי להחסיר אפילו אות אחת, ובלי להוסיף דבר. ולפני שתקרא את הדברים, תכריז שאתה עושה זאת על פי הוראתי". שמעון־שמעלקה הסכים ולקח את הנייר.
במוצאי השבת, בבית הכנסת, עלה שמעלקה לבמה, שלף את הנייר ואמר בקול חזק: "לפי פסיקת הרב, עלי להקריא את המילים הבאות שהרב כתב לי". הוא חיכה רגע, ואז הכריז: "כל מה שאמרתי בשוק - שקר? העופות והדגים שלו כמו שלי? המשקולות שלו בדיוק כמו שלי? אני מתנצל על כל מה שאמרתי?" שמעון סיים, וירד מהבמה.
ראובן מיהר אל הרב, ואמר: "מה זה צריך להיות?"
הרב קרא לשמעון ושאל: "מה זה צריך להיות?"
ענה שמעון־שמעלקה: "קראתי מילה במילה מהדף".
הרב שאל: "אבל למה במנגינה של שאלה?"
שמעון ענה: "הרי כבר אמרתי לרב, אני סוחר, לא מוזיקאי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו