"נוסחת אוסלו" הפכה את ישראל לאשמה

ב־1967, במאבקה להגנת קיומה הפיזי, כבשה ישראל חבלי ארץ נוספים וזכתה להערצת מדינות המערב בכלל ושל החברות הסקנדינביות בפרט. צעיריהן התנדבו בהמוניהם לסייע למדינה המנצחת. התופעה חזרה על עצמה גם בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

כיום, ישראל נאבקת באיום חמור בהרבה מהאיום על קיומה הפיזי: מאמץ מערבי לשלילת זכותה להתקיים. מובילות מאמץ זה הן אותן חברות, בעיקר הסקנדינביות, שמהן הגיעו תומכי ישראל אז. מה קרה בין לבין? - הסכם אוסלו. להסכם זה תפקיד מרכזי באיום הדה־לגיטימציה שישראל מתמודדת עימו כיום. כדי להבין זאת חיוני לשוב ל־1977, כשישראל עשתה את צעדי השלום הראשונים שלה. בשנה זו פנה פרופ' יהושפט הרכבי המנוח, יועצו של רה"מ בגין ומיוזמי תהליך השלום, במכתב לבגין, שבו הזהיר את רה"מ מפני הסכנה שאם השיחות ייכשלו, תוטל האחריות לכישלון על ישראל.

כדי שישראל לא תואשם בכישלון, הרכבי ציין במכתבו שתפקידה של המדינאות הישראלית לדאוג לכך שאם התהליך ייכשל, הסיבה תהיה הסרבנות הערבית להגיע להסכמה בסוגיה הנוגעת למהות השלום, ולא בגלל מחלוקת בענייני שטחים: "ההתדיינות על מהות השלום עלולה ליצור מבוי סתום, שכן הערבים יסרבו לקבל את תנאינו לגבי מהות השלום. האמנות הדיפלומטית, דומני, צריכה להיות מכוונת להשיג מטרה אחת: כיצד להביא שהתמוטטות המו"מ תבוא כתוצאה ממיאון הערבים לקבל את 'מהות השלום' ולא מסירובנו לסגת בהתאם ל־242. כך נשיג מצב המתנה טוב יותר, אשר ההתעקשות בעניין הגיאוגרפי לא יכולה להקנותו. ייתכן כי מה שניתן להשיג כיום בסכסוך הוא המתנה ולא שלום של ממש".

מהות השלום נגזרת ממהות הסכסוך. מהות הסכסוך היא הסרבנות הערבית המסורתית לחלוקת הארץ לשתי מדינות ודרישה להשבת פליטי 48' לבתיהם. מהות השלום היא לפיכך הסכמה ערבית לחלוקת הארץ לשתי מדינות אתניות וכתוצאה מכך לפתרון בעיית הפליטים מחוץ לגבולות ישראל.

יוזמי תהליך אוסלו נפלו בפח שמפניו הזהיר הרכבי. במקום להעמיד במרכז שיחותיהם עם הפלשתינים את סוגיית פליטי 48', שהיא לב הסכסוך ומהותו והסכמה לפתרונה מחוץ לגבולות ישראל היא הוכחה חותכת לסיום הסכסוך, עמדה במרכז שיחות אוסלו סוגיית השטחים מהם תיסוג ישראל. בעיית הפליטים לא הועלתה כלל בשיחות, ומעדויות משתתפי השיחות, הדבר נעשה בתיאום מכוון עם הצד הערבי. השליטה בשטחי 67' חיונית לביטחוננו כל עוד אין שלום, ולכן ישראל אינה יכולה לוותר עליהם. משום כך, נוסחת אוסלו, "שטחים תמורת שלום" (בלי להגדיר את מהות השלום), הפכה את ישראל בגלל שליטתה המתמשכת בשטחים, לצד שאשם בהתמשכות הסכסוך ובטרגדיה של העם הפלשתיני.

מכאן ועד לתהליך שלילת זכותה של ישראל להתקיים - תהליך שצובר תנופה ככל שהעולם המערבי מתרחק מאמת אחת מוכחת, ומחליף אותה בריבוי אמיתות מבוססות נרטיבים - המרחק היה קצר מאוד. תהליך אוסלו הוא, אפוא, אבן דרך ראשית בתולדותינו, לא בגלל כישלונו להביא שלום - שספק אם ניתן כלל להשיגו - אלא בגלל דרך המלך שהוא סלל לשלילת הלגיטימציה של ישראל להתקיים.