בתוך העדה: מאחורי מאבק הדרוזים

"מהיכן שאבתם את החוצפה לקבוע שייכות של הארץ ליהודים? על מה מבוססת טענת הזכות והבעלות של היהודים על הארץ? למה כוונתכם, אדוני רה"מ, בקביעה שמימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי?" 

כל הפרשנויות והדעות על חוק הלאום בעמוד המיוחד

הטענות הללו, שהעלה אמל אסעד, ממובילי המאבק נגד חוק הלאום, מערערות מהיסוד את משוואת היחסים המקובלת בין המיעוט הדרוזי לרוב היהודי בישראל. עבור רוב הציבור היהודי, מדובר בהפתעה גמורה. ההתמסרות העיוורת והרדודה של כלי תקשורת רבים למאבקן של האליטות הדרוזיות, על טענותיהן המופרכות ל"גזענות" ו"אפרטהייד", מונעת שיח ענייני וביקורתי.

יחסה של המדינה למתרחש בעדה הדרוזית, נע במקרה הטוב בין הסכמה שבשתיקה עד לשיתוף פעולה ממסדי. כך אירע בחטיפת השוטרת בפקיעין ב־2007, שריפת האנטנות הסלולריות ב־2008, כיתור כוחות המשטרה במג'דל שמס ב־2010 והלינץ' באמבולנס צה"לי ב־2015, שהביא למותו של פצוע סורי ולפציעת שני חיילי צה"ל ושני סורים. 

הפרשיות הללו, שרובן ככולן נסגרו ללא תיקים או עונשי מאסר, שידרו לחברה הדרוזית מסר, ולפיו מערכת היחסים עם העדה הדרוזית חשובה מאוד למדינה, עד שהיא מוכנה להבליג על פגיעה בריבונותה או בשלטון החוק. 

הוסיפו את העובדה שלדרוזים, המהווים אחוז עד שני אחוזים בלבד מהאוכלוסייה בישראל, יש ארבעה נציגים בכנסת - ביחד עם החיבוק החם והתמיכה הרומנטית החזקה שקיבלה העדה מצד הציבור היהודי עד כה - ותקבלו עדה אליטיסטית המשוכנעת שעל פיה יישק דבר.

התעלמות הציבור והממסד הישראלי ממעשים פחות חיוביים של בני העדה, תורגמה בטעות על ידיהם כחולשה ותלות ישראלית בהם, עד למצב שהלובי הדרוזי התערב בנושאים מדיניים וצבאיים, בדרישות לסייע לבני עדתם בכפר חד'ר ובמקומות נוספים בסוריה, ובדרישה לקלוט עשרות אלפי דרוזים סורים בישראל.

הלחץ שהפעיל הלובי הדרוזי הצליח חלקית; דובר צה"ל הודיע אז: "מוכנים לסייע לדרוזים ולמנוע את כיבוש היישוב הסורי חד'ר". זאת, למרות העובדה שמדובר בכפר עוין לישראל וחלק מאנשי הכפר היו מעורבים בפיגועי טרור נגד ישראל. 

הדרישה חסרת התקדים לאפשר לאנשי הכפר הדרוזי חד'ר ולדרוזים סורים נוספים, שחלק גדול מהם היה עד לא מזמן שכירי חרב בצבאו של בשאר, להגר לתחומי ישראל, באה לידי ביטוי פומבי בקריאתו של השר איוב קרא לקלוט עשרות אלפי דרוזים סורים בישראל. למורת רוחו של הלובי הדרוזי, סירבה ממשלת נתניהו לשעבד את האינטרסים של מדינת ישראל לאינטרסים עדתיים צרים. 

ואז, הגיע חוק הלאום, המונע בצורה חוקתית, בין היתר, את השוואת מעמדם של דרוזים ליהודים בכל הנוגע לחוק השבות ולא מאפשר איחוד משפחות של דרוזים סורים עם בני משפחתם בישראל. 

המדיניות החיובית של ממשלת נתניהו, לשילוב גובר של בני מיעוטים נוספים בחברה הישראלית מלבד הדרוזים, ביניהם המיעוט הערבי המוסלמי הגדול - שהתבטאה בין היתר בתוכנית החומש הממשלתית לטובת פיתוח המגזר הערבי בהיקף חסר תקדים של 15 מיליארד שקלים - גרמה לאליטה הדרוזית להבין, כי בעתיד היא תצטרך לחלוק במעמדה עם בני מיעוטים נוספים שאינם משתייכים לעדה. 

על אלה, יש להוסיף את המאבק המתחולל בתוך העדה הדרוזית בין האליטות הדתיות המסורתיות לבין יוצאי כוחות הביטחון ואנשי העסקים המשכילים. המאבק כרוך בניסיונות לסחוף את ההמונים המפולגים לטובת צד פוליטי זה או אחר. כמו כן, גורמי אופוזיציה בעדה מציירים את ממשלת נתניהו כאויבת העדה, בשל הסירוב לקלוט דרוזים סורים, וחלקם מקיים זהות אינטרסים עם גורמי הקרן החדשה לישראל. כשמביאים את כל זה בחשבון, מתבהרת תמונה מורכבת יותר של המאבק נגד חוק הלאום.

רוני ביאלר הוא מזרחן ויו"ר הפורום להגנה על חוק הלאום 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו