ומה עם השוויון של ז'בוטינסקי?

לפני יותר מחודשיים (1.5.2018) אישרה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, של חבר הכנסת אבי דיכטר (הליכוד) וקבוצת ח"כים נוספים. העובדה ששני ח"כים דרוזים מן הקואליציה הצביעו נגד, צריכה היתה להדליק נורה אדומה אצל חברי הוועדה המיוחדת שעסקה בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. זה לא קרה, וחבל. הח"כים, המייצגים ציבור שאנו אוהבים לקרוא לו "אחינו בדם", לא יוכלו גם הפעם להצביע בעד חוק החסר את המילה "שוויון". 

ראוי לחוק יסוד המגדיר את טיבה של המדינה להתקבל על ידי רוב סוחף יותר, ולו של כלל המפלגות הציוניות, וצריך שיישא בכנפיו בשורה של אחדות, שתבסס את קבלתו על ידי הרוב המכריע בעם.

החוק נחוץ, ולו כדי להבהיר לכל בעלי ומפיצי רעיונות "מדינת כל אזרחיה" או "מדינת כל לאומיה", כי ישראל היא מדינתו הבלעדית של העם היהודי. דא עקא, שניסוחו מורכב ובעייתי. מחד גיסא, בין שלושת עקרונות היסוד המבהירים את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל, בולט בחסרונו ערך קיום שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה. הליכוד בהגדרתה היא מפלגה ציונית־ליברלית, השואבת את ערכיה מתורתו של זאב ז'בוטינסקי. נבחריה לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על מקומו הבכיר של ערך השוויון לצד עקרונות היסוד. 

מאידך גיסא, בפרק העוסק בשימור המורשת, מיותרת לחלוטין הפסקה הקובעת כי "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת". פסקה זו פותחת פתח לקהילות שבשעריהן ייתלה השלט: אין כניסה ליהודים/ ערבים/ נוצרים/ שחורים/ לבנים וג'ינג'ים. מה גם שבפועל, קשה לזכור מתי הוקם כאן יישוב חדש לדרוזים, למשל. הייתכן כי כוונת המחוקק למנוע מלוחם לא־יהודי, ששפך את דמו על אדמת העם היהודי לתפארת מדינת ישראל, את מלוא השוויון המגיע לו בבואו לרכוש דירה ביישוב חדש, המוגדר בחוק "ליהודים בלבד"? האם היינו מקבלים "אין כניסה ליהודים" בארץ דמוקרטית אחרת?

"ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה". כזה, קצר וקולע, כל כך פשוט וכל כך אלגנטי, צריך ויכול להיות חוק הלאום. "חוקה לו תהי לישראל, תהא זו הפסקה הפותחת אותה", אמר לאחרונה ח"כ בני בגין, שלזכותו נזקף הנוסח שלעיל, הנסמך על מגילת העצמאות. נוסח זה הועלה כבר ב־2011 וזכה לתמיכתן העקרונית של סיעות יש עתיד והמחנה הציוני. יש בו הכל ואין בו מילה מיותרת, ומה שחשוב לא פחות – בכוחו לעבור, באישור של כשלושה רבעים מבית הנבחרים שלנו. נוסח מורחב קצת יותר, הנמצא על שולחנה של הוועדה, הוגש לכנסת הזאת על ידי ח"כ עודד פורר, בשם סיעת ישראל ביתנו יחד עם ח"כ רועי פולקמן, בשם סיעת כולנו. בבואה לקבוע את הנוסח הסופי, כדאי לוועדת חוק הלאום לראות לנגד עיניה את האחדת העם, ולא את פירוקו לקהילות. 

ונוסף על כך: בהזדמנות החגיגית של הגדרת ישראל כמדינת הלאום הבלבדית של העם היהודי בחוק, ומתוך רצון לבסס את תחושת הצדק והשוויון, אפשר להרהר בהרחבת המנון "התקווה" הלאומי, באופן שיהפוך אותו לנחלת כלל אזרחי ישראל, עם מילים כמו: "...ובארץ אבותינו/ בלי הבדל דת, גזע ומין/ ירוו משפע ומאושר/ בן ערב, בן נצרת ובני..." – גם זכות, גם שייכות, גם מגילת העצמאות וגם הענקת הכבוד הראוי למשנתו של אחד מגדולי הוגי הציונות, זאב ז'בוטינסקי. 54 שנים לאחר קבורתו בירושלים, 78 שנים לאחר מותו, נראה כי ז'בוטינסקי רלוונטי מתמיד. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו