הכוכבים הסתדרו מצוין עבור חברת ההפקות האמריקנית של הסדרה "סיפורה של שפחה". בסמוך לזמן שבו נשים יצאו לצעוד בארה"ב נגד הנשיא הנבחר טראמפ, השתחררה הסדרה שכמו חזתה את המהפכה השמרנית.
האמנות חיקתה את החיים והחיים חיקו את האמנות במין סנכרון קוסמי יוצא מגדר הרגיל - בעיר "גלעד" המדומיינת נשים צרחו ברחובות נגד המשטר שעומד להפוך אותן לשפחות, ובלחיצת כפתור אחד בשלט - נשות ניו יורק צעדו ברחובות וצעקו נגד הנשיא המיזוגן, שאולי כן ואולי לא עומד למרר את חייהן. הסדרה נתפסה לא רק כסוג של נבואה שחזתה מראש את הסכנה הפשיסטו־מיזוגנית שאורבת מעבר לפינה, אלא הפכה להוכחה של ממש לכך שהמהפכה המפחידה כבר החלה.
ובתוך סערת הרגשות הפסאודו־מדומיינת הזאת, שנועדה לגזור קופון רגשי לאג'נדה הפרוגרסיבית - קל היה להתעלם מדבר אחד: "סיפורה של שפחה" היא יצירה שיוצאת בראש ובראשונה נגד פונדקאות. בעולמה הדיסטופי של מרגרט אטווד, שעל פי ספרה נוצרה הסדרה, האישה הופכת לשפחה כי היא "רחם להשכיר" - כלי קיבול של הריונות, מכונה לייצור תינוקות, מדגרה של עוברים שיילקחו ממנה ברגע שבו ייצאו לאוויר העולם ויגודלו על ידי נשים וגברים מהמעמד העליון.
אטווד הקצינה עד אבסורד מציאות קיימת וכואבת - זוגות בורגניים מהעולם הראשון הפכו נשים עניות מהעולם השלישי למדגרות עוברים. תינוקות לגו טרנס־אטלנטיים הפכו לסחורה, וכדי להצדיק את הבעיה האתית העמוקה שנוצרת מהסחר הזה, משקיטה החברה המערבית את מצפונה בטיעון התועלתני, שלפיו "הן זקוקות לכסף הזה, אז למה לא".
סוגיית הפונדקאות מעניינת כי יש בה התנגשות בין שני ערכים פרוגרסיביים: הצורך של זוגות גייז בילדים, לעומת ניצול נשים במובן העמוק ביותר של המילה. בימים כתיקונם אנחנו נתקלים בהתנגשויות בין העולם הפרוגרסיבי לבין העולם השמרני, אלא שבסוגיה הזאת שתי החזיתות הן פרוגרסיביות באופן מובהק: הפמיניסטיות בעימות חזיתי מול הלהט"בים.
העולם המערבי הולך ומכריע לטובת הנשים, ויותר מדינות ליברליות מחוקקות נגד הפונדקאות. זה קורה כי סוגיית הפונדקאות אינה רק סוגיה נשית; הסוגיה הזאת היא בראש ובראשונה סוגיה אתית: המדע והרפואה משכללים אופציות ילודה והשבחה גנטית במהירות שמסחררת את התודעה האנושית. מסחר באיברים ועד סחר בתינוקות, אין ספק שטיעונים כמו "היא רצתה את הכסף אז הכל בסדר" או "הם רוצים להביא ילדים וזאת זכותם" אינם יכולים לעמוד באופן רציני מול הדילמות המוסריות האלה.
"הרצון" - בין שהוא של אישה ענייה מהודו להרוויח קצת כסף ובין שהוא של זוג מערבי בילד - לא יכול להיכנס למערך השיקולים האתיים. סטרייטים, להט"בים, ואפילו פמיניסטיות - כולם אורחים של הדילמה המוסרית שנעוצה בפונדקאות. בשורה התחתונה - מדובר בסוגיה של סחר בבני אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
