ג׳סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה מהמפלגה הליברלית נוהג לזהות את עצמו כפמיניסט. זה כמובן מתקבל באקסטזה בקרב ארגוני הנשים הקנדיות וכלי התקשורת שם ובעולם, שאוהבים לצייר את טרודו ככליל השלמות הליברלי, ונמצאים עמוק בתוך כיסו (וחלקם אף מקבל ממנו מימון ממשלתי).
זה אולי עוזר לו לחפות על חולשתו כראש ממשלה הססן, שהפקיד את מדיניות ההגירה שלו בידיו המסוכנות של ג׳ורג׳ סורוס ועל חוסר האונים שלו מול הנחישות של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ בהסכמי הסחר בין המדינות.
אבל למרבה המבוכה צצה בימים האחרונים פרשיית הטרדה מינית מעברו. ובכן, הפמיניסט הגאה, שהיה אז מורה בבית ספר, הטריד עיתונאית בשם רוז נייט בפסטיבל מוזיקה לפני 18 שנים, כשניגשה אליו על מנת לראיין אותו כבנו של ראש הממשלה לשעבר. האירוע היה גיוס כספים לטובת עמותה שמקדמת מודעות למפולות שלגים. אחיו של טרודו מת במפולת שלגים, שנתיים לפני האירוע.
רגע, 18 שנים - עכשיו נזכרתם - השתגענו? כן, העולם השתגע. לשיגעון הזה אחראים חוקי המשחק החדשים שכתבה האג׳נדה הליברלית של התקינות הפוליטית, זו שטוענת שהטרדה היא הטרדה, גם אם אירעה לפני שבעל התפקיד חשב לרוץ לתפקיד ציבורי. קנה המידה שעל פיו נשפט דונלד טראמפ מוצב גם בפני האתרוג טרודו.
אם כל פרשייה מהעבר, זוטרה ככל שתהיה, הופכת לנשק בידי מתנגדים פוליטיים, ומועצמת על מנת לאפיין את ההווה של איש הציבור, צריך לזכור שלחרב המאכלת הזו שני צדדים. אם פורסמו גסויות של טראמפ בשיחה פרטית לפני כעשר שנים, ושורת נשים מעברו התייצבה לטעון שהטריד, השפיל, שילם והשתיק אותן - עכשיו חוקי המשחק הפכו לבורמנג. זה לא רק פגע לטרודו בידיו החופנות, אלא חבט במרכזו של הסטנדרט הכפול של התקשורת המוטה.
ההאשמה פורסמה בזמנו בטור אנונימי בעיתון מקומי, ובימים האחרונים הוצפה בטוויטר. נייט, העיתונאית (לשעבר) המוטרדת, טענה שטרודו התנצל יום למחרת המקרה ואמר לה ש״אם היה יודע שמדובר בעיתונאית מעיתון ארצי, הוא לא היה כל כך בוטה״.
טרודו הגיב לכל העניין כדרכו, בהססנות ובמוסר כפול. תחילה טען שהוא ״לא זוכר שקרו אירועים שליליים באותו יום״. לאחר מכן, התעורר זיכרונו והוא מסר הודעה: ״אני לא מרגיש שהתנהגתי בצורה לא נאותה, אבל אני מכבד את העובדה שמישהו אחר הרגיש אחרת; זה חלק מההרהורים שאנחנו צריכים לעבור״. אנחנו. לא אני. כולנו אשמים ברפלקסים הזריזים של ידיו של טרודו. כשנשאל מדוע התנצל, אם לא הרגיש שהתנהג בצורה לא נאותה, ענה: ״התנצלתי, בגלל שהבנתי שהיא חוותה את זה בצורה שונה, מהצורה שבה אני חוויתי את זה״.
טרודו המשיך בממבו ג׳מבו פוסט מודרני: ״אני חושב שיש עכשיו התעוררות וזה דבר טוב; זה דורש מכולנו לעשות שיחות קשות, הרהורים קשים ולהדגים את האחריות והמחשבות שיש לנו על מנת לנוע קדימה״. ״דורש מכולנו״? לא כולנו, מר טרודו, רק אתה. לא me too אלא only me.
כיצד הגיבו הנשים בארגונים הלוחמניים? שתיקה וגלגול עיניים. כמו שהן שותקות על פוליגמיה אצל המוסלמים ואינן נלחמות נגד מילה נשית, וכפי שהן מתייחסות בסלחנות למקרי אונס של ילדות ונערות ע"י מהגרים - נלחמות עבור נשים רק אם זה משרת את סדר היום הפוליטי־שמאלי שלהן.
גיבורת הפרשה, רוז נייט, פרסמה הודעה שאישרה את פרטי המקרה הישן. היא הוסיפה שאין לה אג׳נדה פוליטית או תקשורתית, ושהיא רואה את המקרה כסגור; לכן, כתבה, היא לא תגיב יותר בנושא. נשמעת אישה הוגנת, אם רק ההוגנות הזו הייתה מאומצת על ידי התקשורת בבואה לסקר אנשי ציבור שאינם ג׳סטין טרודו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו