יורים רחוק מהמטרה

על כמה אנשים מדובר, תגידו. כמה חרדים מתגייסים או לא מתגייסים בשנה. כמה אנחנו מפסידים בבקו"ם.

בוועדת שקד דובר על "בריכה" של בני 18 ומעלה, שממנה אפשר לשאוב חרדים לגיוס לפי מכסות. מדברים על עשרות אלפים. בטבלאות יש כ־120 אלף תלמידי ישיבות ואברכים. אבל זה כולל תלמידי ישיבות גבוהות בכל הגילאים, תלמידי חו"ל שמגיעים לישיבות בישראל, וגם אברכים נשואים שלומדים בכוללים וקיבלו מזמן פטור משירות. היום משרתים בצה"ל כ־7,600 חרדים ו־600 נוספים בשירות הלאומי.

אבל כמה בני 18 חרדים יש בכל שנתון? כמה מועמדים לגיוס מצטרפים לבריכה בשנה? הערכות שונות, כולל כאלה שעלו בוועדת שקד, מדברות על 8,000 איש בכל שנתון. 

מכסת הגיוס (צמרמורת מצירוף המילים) בחוק החדש היא 3,300 בשנה. בשנה האחרונה התגייסו 3,100 חרדים לצבא. 3,100 בשנה מתוך כ־8,000 בשנתון. זאת אומרת, ובהתעלם מה"בריכה" שהצטברה כל השנים, בסך הכל מתגייסים היום 40 אחוז מהחרדים. עכשיו תראו. בכלל האוכלוסייה שיעורי הגיוס עומדים על כ־70% לגברים. דהיינו, אם היו לנו עוד 2,500 חובשי כיפות שחורות בשנה במדי חאקי, שיעור החרדים היה דומה לשיעור הגיוס באוכלוסייה והטענות היו מסתתמות. על 2,500 איש בשנה עשיתם כל כך הרבה רעש. 

קפיצה לגוש חלב בצפון. המוטיבציה לגיוס אצל מסיימי י"ב מהעדה הערבית־נוצרית גבוהה. אך רק שליש מהנוצרים מתגייסים. מנהל אוכלוסיות במשרד הביטחון לא מאייש אגף לנוצרים כמו לדרוזים ולבדואים. בדו"ח נציב קבילות החיילים שפורסם לפני שבועיים כתב מחבר הדו"ח, האלוף (מיל') יצחק בריק, כי "הרשויות אינן פועלות די כדי להעצים את הפוטנציאל החברתי והצבאי בגיוס בני המיעוטים". 

לגבי הנוצרים נכתב כי מדובר בקבוצה גדולה "שאינה זוכה לשיתוף פעולה ולתמיכה, ונתקלת בקשיים רבים". צה"ל מעביר מתגייסים נוצרים תהליכי אישור מייגעים. לפי דו"ח בריק, ההליכים האלה אינם מוצדקים והופכים למכשלה. גם מודעות המפקדים לתרבות בני המיעוטים ולצרכים שלהם אינה מספקת. אחרי השחרור אין תגמול אטרקטיבי שיהווה "פיצוי הולם על כך שבחרו להצטרף לשורות צה"ל", ולא "זכויות שיקלו על השתלבותם בחברה". למשל, דיור למשרתי קבע בני המיעוטים, הכשרה מקצועית או עדיפות למשרתים בקבלה למשרות ממשלתיות. 

באשר לבדואים מוסיף הנציב כי מדובר באוכלוסייה "שיש להילחם עליה ולעשות מאמץ עיקש על הרחבת חלקה בצה"ל". אין סיוע לשיפור העברית, אין די ליווי מצד המפקדים, ואין יתרון מובהק למשתחררים על פני מי שלא שירת. אם יאומצו מסקנות הדו"ח, זה יהיה טוב לישראל וטוב לאזרחיה־אוהביה. לצד המהומה באשר להוספת אלף־אלפיים־שלושת־אלפי חרדים בכל שנה, אפשר להקצות קצת אנרגיה לצירופם של פי עשרה(!) חיילים בדואים ונוצרים. 

 

חשיפת בשרים

ב"הארץ" עלה השבוע עוד פרק בסדרת האימה היומית "הדתה", כשדיווחו על איסור ביקורי משפחות בשבתות. עיתונאי השמאל החרוץ חיים הר־זהב, איש "המקום הכי חם בגיהנום", כתב כי עוד כשהיה טירון נח"ל ב־1995 ושירת תחת מ"פ ומג"ד קיבוצניקים חילונים - לא היו ביקורי משפחות בשבתות בבסיס שלו, ובאף בסיס טירוני חי"ר אחר. את "די לבלבל את המוח, בחייכם", כתב הר־זהב, לא אני. 

הדתה זו המצאה. אין הדתה. מבחינת רמת הבורות, הלוואי שהיתה. טועני ההדתה הם אותם אלו שמבקשים לגייס בכוח 120 אלף חרדים בני 18 עד 80, וברגע שיבואו בשערי הבסיסים יסרבו לאפשר להם אימוני ספורט נפרדים או אוכל כשר. ההחלנה, מנגד, שרירה וקיימת. 

פרובוקטוריות חילוניות הגיעו לאירוע "משיח בכיכר", לרקוד ולפזז דווקא בצד הגברים. הגברים הסיטו מבט ושתקו. כשראיתי את הסרטון צבט לי בכבד. כופות מגעילות. למה לא לכבד. אני שרה בכל מקום (שרה רע מאוד), והבנים שלי שומעים שירת נשים, אבל כשאדם בכיפה גדולה ופאות יתיישב לידי במכונית כי לקחתי אותו טרמפ, אשלח יד להנמיך את קול האישה השרה ברדיו. עניין של תבונה ורגישות. 

חברה שלי הלכה עם הבן שלה, נער דתי בן 14, לצילום שיניים פנורמי במכון צילום. הטכנאית שצילמה אותו היתה עם מחשוף ענק שלא השאיר מקום לדמיון. הילד הסמיק. חשיפת בשרים כזאת מצד נותנת שירות היא כפייה. אם היה שואל האם יש גבר שיכול לצלם אותו, הוא היה פותח את החדשות בערב. ב"שבאבניקים" העבירו היטב את תחושת ההטרדה המינית שעובר צעיר דתי בסיטואציה. 

 

איור: בת אל בן חורין

 

אז הבת שלי תופיע בסוף כיתה ו' בפני אימהות ואבות השכבה, אבל לא מפריע לי שבת של מישהו אחר תופיע רק בפני אימהות. אני רוקדת מול הבמה בהופעות, אבל אין לי יומרה לגאול את נשות המשיח מההפרדה הנוראית, או להציל את מי שהולכת בגרביונים מטעמי צניעות. אני רוחשת כבוד לבתי ספר שיש בהם הפרדה מגדרית, אף שאני שונה מהם וילדיי מתחנכים במעורב, ושוחים מעורב, ואוכלים גם. 

עוד דוגמה טרייה: ילדים דתיים שמבקשים שלא להתחרות בכדורסל מול בנות, יכולים לבקש להתחרות מול בנים בלבד. תמר זנדברג זינקה לבריקדה בטענה שהנוהל הזה "משפיל נשים בשם הרגש הדתי, ושוכח שגם לילדות חילוניות יש רגשות". היא הרחיקה נדוד עד תיאור הילדות ש"מתאמנות יום־יום, מגיעות נרגשות למשחק - ואז מגלות שהן יישבו ביציע ולא ישחקו, כי העסקנות הדתית לא רוצה אותן שם".

מעניין איפה זנדברג והבריקדה המתקפלת שלה כשילדים דתיים בכלל לא יכולים להתחרות בענפי ספורט רבים, מכיוון שהתחרויות מתקיימות בשבתות. 

לפני כחודשיים העפילו שני ספורטאים שומרי שבת לגמר אליפות ישראל בקליעה, אך מאחר שהמעמד התקיים בשבת הם לא יכלו להשתתף. כמותם מאות שחיינים, מתעמלים וכדורגלנים צעירים שחייבים להחליט: להתחרות או לשמור שבת. החלנה מכוערת דוחפת אותם לבחור בין מקצוע לאמונה. לא ספורטיבי בכלל. 

 

השיטות אותן שיטות

בלק מלך מואב חלם על דבר אחד: לראות את ישראל קורסים. כשהזמין את שירותי המכשף בלעם הוא לא ביקש שיברך את מואב כדי שינצחו, אלא שיקלל את ישראל כדי שיתפוגגו. כמוהו חמאס העזתי. השריפות שהם מציתים משיבות את העשן לעזה, פוגעות בכבלים המספקים חשמל לרצועה, ולא מיטיבות איתם ולו במעט.

בלק, מתוסכל שלא פגע בישראל באמצעות הקללות, התייגע כיצד לשכלל את הפגיעה ומצא פרצה: הוא שלח נערות יפות אל בני ישראל. הן פיתו את העם לזבוח לאלוהי מואב. אלוהים כעס. פרצה מגפה. 24 אלף איש מתו. בלאגן. כל זה בפרשת השבוע שעבר ובפרשה הנוכחית. 

גם חמאס שלח נערות פיתוי: תמונות משורבבות שפתיים ו"הי, מאמי" שמאחוריהם האקרים עזתים שהשתלטו על סלולריים של חיילים ואספו מודיעין. אנחנו לא באמת צריכים לקרוא עיתון. מספיק להתעדכן בפרשת השבוע. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו