פירוק ובנייה: על העתיד של גרמניה וספרד

1. יוגי לב לקח לעצמו חמישה ימים לחשוב אם להמשיך בתפקידו כמאמן נבחרת גרמניה. זה אמנם לא היה דרמטי כמו ההחלטות של לברון ג'יימס מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אבל בסופו של דבר הוא ממשיך בתפקידו. ההתאחדות הגרמנית לא הראתה לו בשום שלב את הדלת החוצה, וזה לא רק בגלל החוזה שעליו חתם עד 2022. הוא קיבל גיבוי מוחלט למרות המונדיאל המביש של המיינשאפט.

בסופו של דבר ההחלטה שלו להישאר בתפקיד היא מפתיעה, ולא לטובה. הכישלון של גרמניה בטורניר הנוכחי נבע מכמה סיבות, והוא המרכזית שבהן. ההתעקשות על שחקנים שמעבר לשיא כמו מסוט אוזיל ותומאס מולר, השארתו של לירוי סאנה בבית וניהול המשחקים במהלך הטורניר היו צריכים להוביל אותו למסקנה שהוא צריך לעזוב. להתחיל משהו חדש במקום אחר.

זה לא קרה, ועכשיו יש לו משימה קשה כפליים: לבנות את נבחרת גרמניה מחדש, לייצר אמון עם שחקנים מוכשרים שלא קיבלו מספיק קרדיט, או שבכלל נותרו מחוץ לסגל כמו סאנה, ולחשוב, עם ראשי ההתאחדות הגרמנית, איך פותרים, אם בכלל, את הבעיה של השליטה האבסולוטית של באיירן מינכן בבונדסליגה, שמחסלת את התחרותיות ופוגעת בסופו של דבר גם בנבחרת. זה יהיה קשה יותר מהזכייה ב־2014 בברזיל.

2. אם כבר בנבחרות מקובעות עסקינן, מעניין יהיה לראות מה יהיה הצעד הבא של ההתאחדות הספרדית. סטירת הלחי המצלצלת שקיבלה הנבחרת עם הסגל אולי הכי מוכשר שהיה ברוסיה 2018, הפארסה עם לופטגי, והפרישה של אינייסטה וכנראה גם של עוד כמה מהווטרנים, תחייב חשיבה מחדש גם במדריד.

זה יתחיל בבחירת המאמן הבא, שכן די ברור שפרננדו היירו לא ימשיך. אולי כדאי לספרדים לחשוב על מאמן לא ספרדי. כזה שיזנח כבר את משחק המסירות המייגע, שמבטל את הכישרון העצום שיש לספרד בקישור ובהתקפה. נניח מישהו כמו זידאן.

3. יום שישי הקרוב, 21:00 בערב. תארגנו את הבירות, את הפיצוחים, תשתיקו את הפושים בסלולר אם יש לכם שידורים בדיליי, תרימו את הרגליים למעלה ותתרווחו בכורסה. המשחק בין ברזיל לבלגיה אמור להיות המהנה והאטרקטיבי ביותר בטורניר. שתי נבחרות עם התקפות קטלניות והגנות שנותנות לשחק ומשאירות שטחים פתוחים. כשמצד אחד ניימאר, וויליאן, ז'סוס ופירמינו מהספסל, ומהצד השני הזאר, דה ברוינה ולוקאקו, זה אמור להיות דיסקו של כדורגל. חבל שכבר מתחילים להרגיש את הסוף של החודש המופלא הזה.