ביקור נתניהו: אירופה אחרת

אנגלה מרקל, שעתיד לפגוש בימים אלו רה"מ בנימין נתניהו, אינה אנגלה מרקל שמולה עבד בתשע השנים האחרונות. קנצלרית גרמניה אינה עוד "גברת אירופה", שעל פיה יישק דבר. ראשית, בשל התערערות מעמדה מבית: ניצחונה בבחירות היה אחד החלשים של מפלגתה השמרנית, מאז הוקמה אחרי מלה"ע השנייה. 6 חודשים ארך המו"מ להרכבת הממשלה החדשה - תקדים המעיד על היחלשות המערכת הפוליטית הממסדית.

בסופו של דבר, הקימה מרקל ממשלה נוספת עם יריביה הסוציאל־דמוקרטים. קשה להעריך, האם המתחים הפנימיים יאפשרו לממשלה להוציא את ימיה.

שנית, פניה של אירופה השתנו דרמטית בשנתיים האחרונות. מי שנתפס היום כנותן הטון באיחוד האירופי הוא נשיא צרפת הצעיר והדינמי, עמנואל מקרון. הוא שואף להנהיג באיחוד רפורמות שיחזקו את אופיו הפדרלי, על חשבון ריבונות המדינות החברות - בעיקר בכל הקשור לניהול הפיננסי של אירופה. מרקל הפכה לבלם המרכזי שלהן.

התחזקות הימין הפופוליסטי, המתנגד לרעיון "ארה"ב של אירופה" ותומך בעקרון "אירופה של אומות לאום", הבהירה כנראה למרקל, שאם ברצונה למנוע התפרקות האיחוד האירופי והתערערות הבכורה של גרמניה, עליה לחשב מסלול מחדש.

האנטי־גרמניות הפכה שוב לחלק מהמפה הפוליטית האירופית - בצרפת, איטליה, פולין, הונגריה וצ'כיה. אפילו באוסטריה רוטנים על האדנות שתפסה ברלין. בגרמניה, המפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג היא אנטי איחוד־אירופי. רבים מבוחריה התאכזבו ממרקל, בעיקר בגלל הכנסת כ־2 מיליון "פליטים".

עתידה הפוליטי המעורפל של איטליה עלול להיות משמעותי לאיחוד האירופי, בשנה שבה בריטניה הראשונה לעזוב אותו מרצונה. לכך נוסיף את המתחים הגוברים בין בריסל למדינות מזרח ומרכז האיחוד, והלחצים להרחבת האיחוד לבלקן. מעל לכל אלה מרחפים העימותים הרבים עם בעלת הברית הגדולה, ארה"ב, והאיום הרוסי המתמיד.

חלק ניכר מהשיחות שיקיים השבוע רה"מ בברלין, פריז ולונדון יוקדש מן הסתם לגיוס האיחוד האירופי לחייב את איראן להסכים לתוספות חיוניות בהסכם הגרעין, ולצמצם משמעותית את חתרנותה במזה"ת, בעיקר בגבולות ישראל.

למרות שבאיחוד נשמעים קולות, המאתגרים את אחדות השורה האירופית סביב שמירת ההסכם עם איראן (פולין הציעה לתווך בין בריסל לוושינגטון, וזכתה לנזיפה חמורה מצד טהרן) - מדינות בעלות אינטרסים כלכליים ברורים כצרפת, גרמניה, איטליה ואוסטריה, ימשיכו להתעקש על כיבוד המחויבויות כלפי איראן, קרי - עסקאות והשקעות בכלכלתה.

אין להתעלם מכך שלנוכח הפרובוקציות האיראניות בסוריה, והפלשתיניות בעזה, ממשלת גרמניה החדשה העניקה לישראל גיבוי מוחלט וברור, בניגוד לשפה הרפה מצד נציבות האיחוד האירופי. שוב ושוב הביעה ברלין תמיכה מלאה בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה, גבולותיה ושטחה; בלי התניות ובלי הגבלות. השינוי המרענן הזה מגיע לא רק מלשכת הקנצלרית, שאותה עזבו לאחרונה גורמים בעייתיים לישראל, אלא גם מחילופי הדורות בהנהגת השותפה הסוציאל־דמוקרטית.

הדור המבוגר, שהרגיש דחף בלתי נשלט להטיף מוסר לישראל, נשלח לביתו. ההנהגה החדשה עסוקה יותר בבעיות החמורות של גרמניה ומפלגתם, במקום לשנות סדרי עולם.

מול הממשלה הגרמנית הזו כדאי להתחיל לנהל שיח מנומס בגובה העיניים, על הבעייתיות הרבה הגלומה במעורבות הגרמנית בענייניה הפנימיים של ישראל ובמימונם של ארגונים וגופים פלשתיניים, שאינם תורמים דבר לקידום השלום.