הימים המשפילים־משהו, שבהם היה צריך נשיא המדינה ליטול חופשה, לצאת אל מחוץ לירושלים (לטבריה בדרך כלל), ולקבל שם את כתבי האמנה של השגרירים אשר נשלחו לכהן בישראל, חלפו כבר מזמן. כבר שנים רבות מאומנים השגרירים במשכן הנשיא בירושלים, ועד לחוק ירושלים המטופש מ־1980, שרק גרע מן הבירה, גם היו בה 13 שגרירויות. שגרירות ארה"ב לא היתה אחת מהן, והעובדה שבעלת בריתנו החשובה ביותר המשיכה זמן רב בהתלבטויותיה באשר ליחס לירושלים, פגעה בנו ומנעה ממדינות אחרות להכיר בירושלים כבירתנו, ולהקים בה את שגרירויותיהן.
מורכבות ירושלים נבעה מתוצאות מלחמת השחרור. ישראל קיבלה את החלטת האו"ם, שלפיה אזור ירושלים יהיה בחסותו, ולא יהיה בירת ישראל כשם שלא יהיה בירת המדינה הערבית שתוקם לצד ישראל. המלחמה שנכפתה עלינו, בעקבות התנגדות הערבים להחלטה זו, הסתיימה בכך שהעיר חולקה בין ירדן, שכבשה את הגדה המערבית, לבין ישראל שהרחיבה את גבולה אל מעבר לגבולות החלוקה שסימנה החלטה 181 של העצרת הכללית. ירדן לא הפכה את ירושלים המזרחית לבירה, ואילו אנחנו הכרזנו על ירושלים כעל בירתנו, ומובלעת האו"ם בינינו לבין הצד הערבי לא הוקמה מעולם.
העולם, שתמך, רובו ככולו, בהצעת החלוקה שקראה להקמת מדינת היהודים, סירב להשלים עם הטענה הישראלית, שכיוון שהערבים דחו את החלוקה ופתחו במלחמה, היה זה יותר מהגיוני להגן על עצמנו, ולהכריז על ריבונותנו בגבולות שביתת הנשק שנקבעו עם תום מלחמת השחרור. ככל שנקפו השנים הפך היותה של ירושלים בירת ישראל לעובדה בשטח, אך לא לעובדה בספרי הלימוד בעולם או במפות העולם. האו"ם השאיר בה את כוח המשקיפים שלו, ובשנים שבהן עוד התקיימו מצעדי צה"ל ביום העצמאות, הפך כל מצעד בירושלים לאירוע מדיני, תוך התחשבות ברגישות העולם, והגבלת אמצעי הנשק שהוצגו בו.
לא היתה סיבה לדחות. חניכת שגרירות ארה"ב בירושלים // צילום: רויטרס
כיבוש ירושלים המזרחית, וסיפוח שטח הגדול ממנה פי עשרה לשטחה המוניציפלי של ירושלים ולשטחה הריבוני של ישראל, הפכו את ירושלים המערבית ללגיטימית יותר בעיני העולם, שהחרים מאז ועד היום את נוכחותה של ישראל במזרח העיר.
איש אינו יודע מה היה עשוי לקרות לו קיבל העולם הערבי את החלטת כ"ט בנובמבר. יכול להיות שהישראלים והפלשתינים היו מסתדרים בגבולות שעיצבה הוועדה האנגלו־אמריקנית ואשר הוצעו לאו"ם, והפכו חלק מן ההחלטה. ייתכן שאלמלא הגיבו הפלשתינים, ואחריהם מדינות ערב, במלחמה על היישוב היהודי, שחלק מחייליו היו אודים שניצלו מאש השואה, לא היתה נוצרת בעיית הפליטים, העלייה ההמונית היתה פותרת את הבעיה הדמוגרפית, הכנסת היתה נותרת בתל אביב, וזו היתה בירת ישראל - ואילו בני כל הדתות היו רשאים להגיע לירושלים כדי לבקר בה או לקיים בה פולחנים דתיים. אבל מרגע שהמהלך ההיסטורי היה שונה, ולא בגללנו, לא היה שום היגיון בהחלטת רוב מדינות העולם שלא להכיר בירושלים המערבית כבירתנו, תוך השארת החלק שנכבש במלחמת 67' למו"מ עתידי על גבולות המדינה הפלשתינית.
החלטת הנשיא דונלד טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים היא תיקונו של עוול היסטורי לבעלת הברית הנאמנה ביותר של ארה"ב. יכול להיות שהוא היה צריך לעשות זאת במקביל להצגת תוכנית השלום של ממשלו. לדעתי, היה נכון אילו אמר כי הוא יפעל למען הקמתה של מדינה פלשתינית לצד ישראל, אשר בירתה, אל־קודס, תהא שכנתה של ירושלים בירת ישראל, אבל לא היתה סיבה אמיתית לדחייה נוספת של הכרה בבירתנו והעברת השגרירות לירושלים המערבית.
לפלשתינים יש טענות רבות כלפי ישראל, מוצדקות לצד לא הוגנות. הקמת שגרירות במערב העיר אינה יכולה להימנות עם טענותיהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו