האירוויזיון חשוב לישראל

אתמול בדיוק לפני 20 שנה עמדנו דנה אינטרנשיונל הזמרת, צביקה פיק המלחין ואנוכי כותב המילים של "דיווה" על בימת האירוויזיון בברמינגהם, בריטניה, נרגשים מהזכייה בתחרות ומנופפים בפני מיליוני צופים בדגל ישראל. השפעת הזכייה ההיא שטפה באחת באור חדש ורענן את ישראל והציגה אותה בכל העולם כמדינה שמחה, חופשית, בעלת פתיחות חסרת תקדים ומוזיקה נהדרת.

20 שנה הפרידו בין "דיווה" לזכייה הראשונה של ישראל בתחרות ב־1978 עם "אבאניבי", שירם של אהוד מנור ונורית הירש בביצועו של יזהר כהן. שנה לאחר מכן זכה בירושלים גם "הללויה" של שמרית אור וקובי אשרת. והנה שוב, אחרי שני עשורים מייצגת אותנו נטע ברזילי - אמנית ייחודית ומוכשרת מאוד, שצלחה שלשום את חצי הגמר ויש לה סיכויים בלתי מבוטלים להביא את התחרות לישראל בשנה הבאה.

במהלך שנותיי בשידור הציבורי עמדתי לא אחת בפני טענות שונות ומשונות, כולל בוועדות הכנסת, שקראו לבטל לאלתר את השתתפות ישראל באירוויזיון בנימוק שמדובר בתחרות רדודה, קרקסית, ובעיקר רוויית הצבעות פוליטיות. בעניין הטעם, נראה שקשה לעמוד מול העובדה שיותר מ־200 מיליון איש צופים בתחרות באדיקות בכל שנה (בטקס האוסקר, לשם ההשוואה, צופים בארה"ב 35 מיליון צופים).

הטענה השנייה אינה מופרכת. אכן, יש מעת לעת עיוותי הצבעה צורמים של מדינות מקורבות, המפנקות זו את זו בנקודות (כגון יוון וקפריסין, המדינות הבלטיות, הסקנדינביות וכדומה). ובכל זאת, זו עובדה שזכינו בתחרות כבר שלוש פעמים והגענו למקומות מכובדים בצמרת (עפרה חזה, שירי מימון ועוד) - מה שמוכיח שכשיש שיר טוב, שום חומה פוליטית לא יכולה לו.

מעובדה חשובה אחת במיוחד אסור להתעלם. האירוויזיון, שנולד ב־1956, הוא מופע הבידור הטלוויזיוני הוותיק והגדול בעולם ומאירועי המדיה הפופולריים בתבל. נוסף על אירופה, השידור כולל גם את אמריקה הלטינית, ארה"ב וקנדה, אוסטרליה, המזרח הרחוק ועוד. השפעת שידור כזה ברדיו, בטלוויזיה ובמרשתת היא עצומה ובעלת משמעות חסרת תקדים באשר לדימויה של המדינה בעיני המוני הצופים. במציאות התקשורתית, שבה ישראל מושמצת ללא הרף ואמניה מוחרמים במקומות רבים, בעיקר באירופה, האירוויזיון ממשיך לחבק אותנו. בפלנטה האירוויזיונית, הכוללת מאות אלפי חובבים פעילים מכל העולם, ישראל נחשבת למעצמה אהודה במיוחד, והיא מעוררת בכל שנה עניין תקשורתי ופרגון גדול.

ארגון ה־BDS מנסה כבר שנים לחדור לתחרות ולקעקע את מקומה של ישראל. השנה, למשל, יצא נגד שירותה של נטע ברזילי בלהקת חיל הים, המכונה במנשר שהפיצו "הזרוע הציונית ששלחה ספינות להפציץ את עזה". בשל כך קרא ה־BDS לצופים באירופה לתת לישראל אפס נקודות. קשה לי להאמין שעל מישהו מאוהדי התחרות זה באמת עושה רושם. הרשות הפלשתינית עצמה מפצירה באיגוד השידור האירופי זה כמה שנים להיכנס לתחרות. הבקשה נדחית כי לפי חוקי התחרות, לא מדובר במדינה.

לפני כמה שנים פרשה לבנון ברגע האחרון מהאירוויזיון, לאחר שהובהר לה על ידי איגוד השידור שלא תוכל להחשיך את המסך בשלוש הדקות של השיר הישראלי כפי שתכננה. ברור אפוא שהאירווזיון הוא זירה תקשורתית חשובה מאין כמותה לישראל, והלוואי שנזכה בפעם השלישית ל"דוז פואה" בשנה הבאה בירושלים.