מייד לאחר היוודע דבר האסון בנחל צפית, רבים חיפשו את האשם. כיכר העיר המתה ברחש "תנו לנו אותו". גם אני הייתי בין הדורשים. מודה ואבוש. הגעתי מהר לפייסבוק של יובל כאהן, ראש מכינת "בני ציון". המתנחל שבוודאי הקים מכינה כדי לשבות את נפשם של הצעירים. ולא סתם הקים מכינה אלא דווקא בתל אביב. לנקר בעיניהם של אנשי תל אביב המנותקים מערכיו. הוא שבר לי כל סטיגמה.
כשקראתי את דף הפייסבוק שלו לחו עיניי. ככל שקראתי יותר את נושאי העניין שלו ועמדותיו, מצאתי שמדובר באדם ראוי ואיש חינוך ערכי, שטרגדיה קורעת את עתידו. כאהן הוא המתנחל שמצא שיש מקום שחניכיו יכירו את ארגון "שוברים שתיקה" על אף הקושי הגלוי שלו, לכאורה, כקצין בכיר בצבא. כמחנך הציג את תמונתו של יצחק שדה עם המשפט: "נשק טהור של אדם צודק הוא נשק מסוכן מאוד ויעיל מאוד". כאהן התנגד לפגם המוסרי שדבק בפעולתו של אלאור אזריה, שאותה הוא מכנה "הריגת מחבל מנוטרל בזירה". עוד מטיף כאהן לתיקון עולם וקורא להצטרף אליו להפגנה נגד מכירת נשק למדינות רצחניות בעולם. וראיתי תמונות של התנדבות תלמידי המכינה עם קשישים, וסדר פסח עם ניצולי שואה ועוד.
הקריאה וההיכרות הסוחפת עם דעותיו של ראש המכינה עוררו בי אחווה אנושית. וככל שקראתי יותר, רציתי לחבק את המחנך הטרגי הזה, שהשופט הפנימי שלו היום, בוודאי קשה ואכזר מכל שופט שיעמוד לפניו, אם יעמוד, בעתיד.
מנהלים חינוכיים מצויים במתח המתמיד בין החינוך השבלוני, השחוק, ובין החינוך המסעיר ופורץ המחשבה והדרך שהם רוצים להקנות לילדים. כדי להקנות חינוך שכזה, שוברים לא אחת את הכללים והמסגרת. מנהיג חינוכי לוקח על עצמו סיכונים, כדי להסעיר את מוחם של הילדים ולאפשר להם חוויות בלתי נשכחות. בסופו של דבר, אלה הם המחנכים שזוכרים. האחריות היא ללא ספק של נושא התפקיד. מי שנמצא שם יודע שזה הגבול הדק שעובר בין הערכה רבה לביקורת קשה.
בוודאי אין כאן הצדקה להחלטה הנוראית שם בטיול. מחנכים נשמרים לנפשות תלמידיהם, זה כלל ברזל בחינוך. ייתכן שסיום מוצלח של הטיול היה מציב את המועמדים למכינה בהערצה למוביליה, על שקיבלו הזדמנות לצפות בחוויית חיים של מראה שיטפון במדבר. הפעם זה הסתיים באסון.
ומילה לסיום: עוד טרם עוכלה בשורת האסון, כבר התגוללו רבים על מפעל המכינות הקדם־צבאיות, מבלי להבין כלל את יתרונן. רבים מחבריי רואים במכינות כלי לאינדוקטרינציה פוליטית. אני רואה בהן מכינה לחיי אזרחות. קומונה של בני נוער המתחבטים בטקסטים, פוגשים אנשי הגות ופוליטיקאים, מסיירים בארץ ונחשפים למורים יוצאי דופן.
החניכים מתנדבים בקהילה וחיים חיי עצמאות מחשבתית ומעשית. זו התוכנית המשמעותית והטובה ביותר שבני נוער נבחרים יכולים לקבל כמתנה לסיום לימודיהם. המכינות הן גוף חתרני ששום בית ספר תיכון בארץ לא יכול להתחרות בהן. שם נעשה החינוך האמיתי וזה הזמן לחזק אותן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו