פלשת עם יושבי צור: סביבנו ישויות טרור

בשנים האחרונות מתעצבת בהדרגה מציאות אסטרטגית חדשה סביב ישראל: ברוב גבולותיה מוקפת כיום המדינה בישויות טרור ולא במדינות ריבוניות. ככל שמצב הדברים הזה מתבסס, נדרשת הערכה מחדש של אופי האיומים עלינו והאמצעים שנידרש להפעיל כדי להגן על עצמנו.

בעבר האיום על ישראל היה מתקפה משולבת של צבאות שכנים. אך בעשורים האחרונים נחלשו מאוד מדינות ערב, לעיתים אף התפוררו לגמרי, ואת החלל שנותר ממלאים ארגוני טרור רבי עצמה, מחיזבאללה בצפון ועד חמאס ושלוחת דאעש־סיני בדרום.

ארגוני טרור התקיימו עוד בתקופת המנדט הבריטי כ"כנופיות" שפעלו נגד היישוב היהודי. אך מאז קום המדינה, פעלו נגדנו ארגוני טרור בעיקר משטח מדינות ערביות ריבוניות. כך ה"פדאיין" בשנות ה־50, שפעלו מרצועת עזה בעידוד מצרי, "פתח" בשנות ה־60 משטח ירדן, ושלל ה"חזיתות העממיות" שפעלו מסוריה בשנות ה־70. במקרים הללו היו ארגוני הטרור כפופים למדינה שמשטחה פעלו, ולכן ישראל ראתה במדינות את האחראיות האמיתיות לפעילותם.

השינוי החל בשנות ה־70, כשמלחמת אזרחים פוררה את לבנון ואפשרה לאש"ף להקים בדרומה "פתחלנד", כפוף לערפאת ולא לממשלה בביירות. במלחמת לבנון הראשונה הבאנו ליציאת אש"ף לתוניסיה, אך לא השכלנו למלא את החלל שנותר, ובכך הכשרנו את השטח לצרה גדולה יותר. בעשור האחרון הואץ התהליך בעקבות היחלשות והתפוררות השלטון ברוב מדינות ערב, ובסיוע מדיניות ישראלית של נסיגות חפוזות והכלה אסטרטגית.

שתי הישויות הטרוריסטיות הראשונות קמו כתוצאה ישירה מנסיגות ישראליות. היציאה החפוזה מדרום לבנון - שלא התנתה את כניסת צבא לבנון במקום צה"ל - העניקה את השטח לחיזבאללה, שהפך מארגון טרור מציק לישות טרוריסטית בעלת מאגר טילים גדול. זמן קצר בלבד לאחר מכן באה התנתקות ונסיגה חפוזה מעזה, שסייעה להתפוררות שלטון הרשות הפלשתינית ברצועה, ולהשתלטות חמאס על מה שהפכה לעוד ישות טרור אנטי־ישראלית.

לנוכח ערעור השלטון המרכזי במצרים וסוריה בעקבות האביב הערבי, ניצלה שלוחה מקומית של דאעש במדבר סיני את ערעור המשטר בקהיר כדי לייצר התקוממות פעילה, שצבא מצרים לא מצליח לדכא. בסוריה, מלחמת האזרחים והתפוררות שליטת אסד בדרום המדינה הביאו להשתלטות על חבלי הארץ שמול הגולן בידי שלל מיליציות ג'יהאדיסטיות ואיראניות.

כך, למעט הגבול הירדני, מוקפת ישראל בגבולותיה על ידי ישויות טרוריסטיות, ולא בידי הממשלות הריבוניות של אותן מדינות. למזלנו הרב, לא ויתרנו על שליטתנו הביטחונית ביהודה ושומרון. ללא אחריות ממשלות ריבוניות, רוחשות כל העת גחלי פעילות אנטי־ישראלית, העלולות להתלהט ללא התראה לעימות מלא.

חוקי המשחק השתנו. ישראל חייבת לעמוד על כך שאם מדינות מפקירות שטחים ריבוניים בידי אחרים, המשמעות היא שטחי הפקר - ופעילות בהם, של ישראל או גורמים המשתפים עימה פעולה, אינה כדין פלישה לשטח מדינה ריבונית. עמדה כזו תבהיר שיש בידי ישראל הכלים להילחם גם באיום מהסוג החדש.