סרטון הצלף: אז צהלו, אז מה?

כשאני יושבת על הספה עם כוס קפה ורואה צלף ישראלי פוגע בערבי שמתנפל על הגדר, אני כמעט תמיד מסלקת את המבט מהמסך. לראות אדם (כל אדם) עומד על שתי רגליים ואז נופל, הוא עניין מצמרר למדי. זה אינסטינקט אנושי שאני שמחה לארח בקרבי.

כשאני יושבת על הספה עם כוס קפה, אני לא שוכחת לרגע שזה בזכות הצלף הישראלי שהמעשה שלו מצמרר אותי. לי מותר לארח רגשות פרחוניים ואוניברסליים ואז למות על עצמי ועל המצפון המפותח שלי. לצלף הישראלי - לא. המשוואה פשוטה - אם הצלף הישראלי יארח את המחשבות שיש לי, אז אני לא אוכל לארח את המחשבות בעצמי, כי לא אהיה. 

זה נשמע כעסקה צינית להחריד, אבל לא; אני משלמת עליה מחיר כבד - גם בתי נמצאת "אי שם" ועוד מעט גם בני. 

כשאני עומדת בתור לקופה במרכול, אני תמיד מסתכלת על האנשים בני גילי וחושבת לעצמי, שגם בנה של זאת ובתה של ההיא נמצאים "אי שם". אין הרבה דברים שמאחדים את החברה הישראלית למקשה אחת כמו זה. 

 אודי כגן (החמוד ההוא מ"ארץ נהדרת") חשף לאחרונה שהוא הלום קרב. זה בא לו פתאום. התחיל בחלומות, בסיוטים, בנדודי שינה. הוא לא הבין בתחילה מה הסיבה. הוא ציוני, מבין את הצורך, לא שופט את צה"ל ועדיין - הלום קרב. 

אני מאוד מקווה שהחייל "ששמח מדי" בזמן הפגיעה במחבל לא יפתח הלם קרב לקראת גיל 30. אני מאחלת לחייל הזה שנפשו תצהל ותהיה שמחה לנצח.

נודה על האמת - אנחנו מגייסים אותם צעירים מאוד, מה זה 18? אנחנו עושים את זה כי קיים ספק רב אם יסכימו לעשות בגיל מאוחר יותר את מה שהם עושים בהיותם בני 18. אי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו: לתת להם לירות, ואז לבכות על זה שהם לא בוכים כי פגעו במטרה; או 

גרוע מכך - לדרוש ועדת חקירה, כי התגובה הרגשית שלהם אינה הולמת את המצפון המוסרי שלנו. זה טרלול מסוכן, גם ככה הם מחזיקים את הקיום שלנו על כתפיהם; הם לא צריכים לסחוב גם את המצפון המסוכסך שלנו, הניחו להם.

השמאל הקיצוני מסרב להניח להם. אתמול התוודעתי ברשת לבחורה שצעדה עם מצלמה מוסרית והטרידה חיילת וחייל על גבול עזה. היא קיללה אותם, הטיחה בהם שהוריהם מתביישים בהם, ובעיקר - שנאה אותם נורא. 

הרושם שקיבלתי מהסרטון היה שהגברת הזאת הרבה יותר שונאת את חיילינו מאשר אוהבת את "הקורבן הפלשתיני", המגולם בגופו של טרוריסט חמוש מחמאס. רושם נוסף הוא שהחייל והחיילת היו הרבה יותר אציליים ומרשימים ממנה; הם נהגו בה באיפוק עילאי ובנימוס, לעומת הרשעות שהפגינה כלפיהם. 

בחזרה לסרטון הצלף. כדאי להזכיר שבסרטון המדובר שומעים את אחד החיילים מורה לא לירות, כי עבר שם ילד. אגב, זה גבול הציות לפקודות. 

החיילים בסרטון הצליחו פעמיים - צייתו לפקודות ופגעו במטרה. כל השאר סערה בכוס תה, אלא אם כן אתה מעוניין לגזור הון פוליטי וכלכלי מקרנות הממומנות בכספים של אנשים שאוהבים ישראלים ששונאים את ישראל. השם ישמור את חיילי צה"ל, אמן.אי אפשר לתת להם לירות בגיל 18 ואז לבכות על שלא בוכים כי פגעו במטרה, ושהתגובה הרגשית שלהם אינה הולמת את המצפון המוסרי שלנו. זה מסוכן, יש להם מספיק על כתפיהם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו