ההצלחה של אורלי לוי אבקסיס

הצלחתה של אורלי לוי אבקסיס בסקרים רחוקה מלהפתיע. אם תכלכל את צעדיה בתבונה, סיכוייה בבחירות הבאות גבוהים. הפופולריות של לוי נובעת מצירוף מאפייניה האישיותיים והפוליטיים ומהאווירה בקרב ציבור הבוחרים. 

כשאביגדור ליברמן הצטרף לממשלה הנוכחית, הודיעה לוי על פרישתה מסיעתו "עקב אי־הכללת הנושאים החברתיים־כלכליים בדרישות המרכזיות של מפלגתה במסגרת המו"מ". היו שגינו את פזיזות המהלך והיו ששיבחו את נועזותו. סעיף 6א של חוק יסוד: הכנסת קובע כי "חבר הכנסת שפרש מסיעתו, ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל בבחירות לכנסת שלאחריה ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת". סעיף זה לא חל במקרים של התפלגות סיעה, אך לוי לא ניסתה לעמוד בתנאי ההתפלגות הקבועים בחוק ולא זכתה למעמד של סיעה בכנסת הנוכחית. משמעות הצעד היתה אפוא התמודדות במסגרת מפלגה חדשה או סיום הקריירה הפוליטית. 

הבחירה לכנסת במסגרת ישראל ביתנו, לעומת הפרישה ממנה, מסמנת דרך של "אשת כל העולמות" שצופנת בחובה אטרקטיביות אלקטורלית. מחד גיסא, מדובר במי שבאה "מהימין" ומשתייכת לשדולת ארץ ישראל בכנסת. מאידך גיסא, היא מצטיירת כמי שעומדת על עקרונות חברתיים שהם בראש מעייניו של "השמאל". בצד ההימנעות מהבעת דעות נחרצות בענייני חוץ וביטחון, היא נמנעה בדרך כלל גם מהפרחת סיסמאות חברתיות נבובות והשקיעה את מרצה ביוזמות מעשיות - לעיתים שנויות במחלוקת - בענייני נוער וילדים, מגדר, נפגעות תקיפה מינית, דיור, בריאות וכיוצא באלה. עמדתה כאחת מיושבות הראש של השדולה לצדק חלוקתי, מוקהית על ידי שותפות באותה שדולה של ח"כים מהליכוד, הבית היהודי וש"ס. 

הפנים הרבות של לוי־אבקסיס באות לביטוי במובנים נוספים. היא בתו של דוד לוי, אך בשום פנים איננה "נסיכה". היא דוגמנית ואשת תקשורת בדימוס ובה בעת משפטנית. היא צעירה וותיקה כאחת. כבר בכנסת ה־18 שימשה סגנית יו"ר הכנסת. היא בת למשפחה מרובת ילדים מעיירת פיתוח המתגוררת בקיבוץ עם בעלה ליאור, נכה צה"ל, וארבעת ילדיה.

אך מקור הכוח העיקרי של אורלי לוי־אבקסיס לא טמון במאפייניה ובתכונותיה, אלא באכזבה ובעייפות מהשחקנים הוותיקים בזירה ומהטינה המתגבשת כלפי כמה מהשחקנים החדשים. כבר נוכחנו בעבר בתמיכה גורפת הניתנת למפלגות חדשות בשל המיאוס בקיים. זו תופעה שהיינו עדים לה למשל ערב מהפך 1977 עם הקמת ד"ש, ב־2006 עם הצלחת הגמלאים ועם שגשוגן של מפלגות המרכז בשתי מערכות הבחירות האחרונות. מוקדם לנבא, אך קל לזהות את הפוטנציאל. הצלחה אלקטורלית עשויה להניב גם מעמד של "ממליכת מלכים".

פרופ' אברהם דיסקין הוא ראש בית הספר למינהל, ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו