פליטות כ"נדידת עמים"

מכיוון שדיונים מגומגמים בפתרונות הוגנים לבעיית הפליטים צצים חדשים לבקרים, להלן הצעה לבחינה חלקית של התופעה מזווית ראייה של נורמת "נדידת העמים" הנהוגה מימי קדם.

דיון בפליטות המתחמק מהתייחסות לפן ה"הומני" נובע מכך שערך זה מושפע מדיקטטורה של תקינות פוליטית, שכל מדינה "נאורה" חוששת מתדמית אנטי־הומנית. מובן גם שכיהודים שגורשו ונרדפו מימי קדם, דרך גירוש ספרד וניסיונות בריחה משואת אירופה, אנו פסולים לעדות.

עוד לפני הספירה ועד ימינו, נדידת עמים היתה כרוכה בהשתלטות של עם אחד על עם אחר שגורש מטריטוריה מסוימת. כך השתלטו שבטי ההיקסוס על הדלתא המזרחית של מצרים, וכך השתלטו השבטים הגרמניים על ארצות שכנות.

מכוח שיטת ה"וַיַשְׁמִידוּם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם" המופיעה בתנ"ך, השתלטו האנגלים על אמריקה האינדיאנית, וכך גירשו וחיסלו פולשים ואסירים אנגלים את האבוריג'ינים מאוסטרליה. למעשה כך אפשר להבין את צו היחס לשבעת העממים שעליהם נאמר "כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ - וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם".

אבל תיאורים אלו לא התייחסו לאוצרות הטבע המצויים בשטח הכבוש, הכוללים את מי הנילוס במצרים, ובימינו גם את אוצרות הגז, הנפט, הזהב והיהלומים, ובעיקר את הרכוש הנדל"ני שנפל כפרי בשל לידי הכובשים.

על פי חשבון כלכלי לא מקצועי, אפשר לומר שאם ארצות כצרפת, אנגליה וגרמניה קולטות פליטים, הן מספקות להם מטבע הדברים רכוש נדל"ני שאף אחד לא שילם עבורו. יתר על כן, אם על פי חשבון נטול סנטימנטים מדינות קלטו מסוריה או מלוב כמיליון אנשים, הרי כל אזרח סורי או לובי שנשאר בארצו זוכה בממוצע בהגדלה תיאורטית משמעותית של חלקו באוצרות הטבע והנדל"ן שנשארו בארצו אחרי "עזיבת" הפליטים.

נכון, דיון במצב כזה הוא בבחינת "לעג לרש", אם הרודנים שודדים את רוב הרכוש הנשאר, אך זו בעיה פנימית של הארצות הנעזבות, כי חשוב לקבוע שמדינת האֵם שממנה ברחו־סולקו הפליטים חייבת לשלם עבור יישוב אזרחיה בארצות הקולטות.

ושוב נכון הדבר שמעבר לסכנת הכיבוש התיאולוגי שהופך מניה וביה לכיבוש פנימי, אם הוא מתבצע כחלק מתהליך קליטה של פליטות מוסלמית, מן הראוי שהארצות הקולטות יזכו בבית דין בינלאומי להיתר להחרים כספים מהחשבונות הכספיים בבנקים "שוויצריים" סגורים.

בהתאם, יש להתייחס להענקת הפיצויים הכספיים לניצולי שואה על ידי ממשלת גרמניה כתשלום עבור שדידה נדל"נית ורכושנית. אולם, אם בשלב זה ברור כי לאחר שהפליטים היהודים שדרשו פיצוי עבור רכוש שהשאירו בארצות ערב הושבו ריקם, אין שום סיכוי לביצוע תוכנית כזאת - חשוב לחזור ולדרוש זאת בדפי ההיסטוריה, עבור הדורות הבאים.

על פי חשבון כלכלי לא מקצועי, אפשר לומר שאם ארצות כצרפת, אנגליה וגרמניה קולטות פליטים, הן מספקות להם מטבע הדברים רכוש נדל"ני שאיש לא שילם עבורו.

פרופ' מרדכי רוטנברג הוא חתן פרס ישראל ונשיא מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית