"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הערבים מבינים מה שהמערב לא מבין

,עודכן

התובנה המקובלת במערב נכשלה בהערכת התפתחויות במזרח התיכון. לדוגמא, ב-1978 זנחה התובנה המקובלת את השאח הפרסי – "השוטר האמריקני של המפרץ" – והעניקה רוח גבית לאייתולה חומייני שהפך את איראן לאיום על יציבות האזור והעולם. ב-1981 ו-2007 הענישה התובנה המקובלת את ישראל על הפצצת כורים גרעיניים בעיראק ובסוריה. עד פלישת סדאם חוסיין לכווית ב-1990, הוא נתפס על ידי התובנה המקובלת כבעל ברית ראוי לשיתוף פעולה מודיעיני עם ארה"ב.

ב-1994 העניקה התובנה המקובלת את פרס נובל לשלום לערפאת. ב-2010 הגדירה התובנה המקובלת את "הצונאמי הערבי" כ"אביב ערבי". ב-2012 הפנתה התובנה המקובלת עורף לנשיא מובראק ואימצה לחיקה את "האחים המוסלמים". ב-2018 מתעלמת התובנה המקובלת ממעורבות אבו מאזן בחינוך לשנאה, הסתה, וסיוע נדיב למשפחות טרוריסטים.

תובנה מקובלת מַעֲרבית, ומציאות מזרח תיכונית, הם דבר והיפוכו. בניגוד לתובנה במערב, מנהיגי ערב ערים להיעדר קשר בין העניין הפלשתיני לבין תזזיתיות המזה"ת מאז המאה ה-7. הם לא שקועים בעניין הפלשתיני, ומודעים למעורבות הפלשתינית בחתרנות, טרור ובוגדנות בין-ערבית. הם שקועים באיומי האייתולות והטרור הסוני המאיימים לכלותם. זאת הסיבה להיעדר גיבוי מעשי למלל הערבי הפרו-פלשתיני.

בתקופת מלחמת האזרחים באפגניסטן (1989-1979) השקיעה סעודיה מיליארד דולרים לשנה במרד המוסלמי האנטי-סובייטי, פי-עשרה מהסיוע השנתי לאש"פ. מול השעיית הסיוע הסעודי לרש"פ (100– 200 מיליון דולרים), מעניקה סעודיה לתימן סיוע בסך 8 מיליארד דולרים במלחמה נגד המורדים החות'ים הנהנים מסיוע האייתולות. ריאד אף מעניקה מיליארדי דולרים למצרים וירדן.

הרחבת שתוף הפעולה בין ישראל למדינות ערב פרו-אמריקניות היא ביטוי לסדר העדיפויות שלהן ולתרומת ישראל למאבקי ההישרדות שלהן.

מנהיגי ערב אינם שוכחים את מעורבות ההנהגה הפלשתינית בטרור "האחים המוסלמים" במצרים באמצע שנות ה-50' ומעורבות חמאס בטרור האנטי-מצרי בסיני ב-2018; רצח קציני מודיעין סורים ב-1966; הצתת מלחמת אזרחים בירדן ב-1970; ליבוי מלחמות אזרחים בלבנון בשנות ה-70'; ותקיעת סכין בגב המארח הכוויתי ב-1990 כשהפלשתינים הצטרפו לסדאם חוסיין.

משום כך, הערבים לא נזעקו על גירוש כ-300,000 פלשתינים מכווית ב-1991, וגירוש יותר מ-50,000 פלשתינים מעיראק לאחר תליית צדאם חוסיין ב-2006. הם לא פעלו למען הפלשתינים – צבאית או פיננסית – בזמן מלחמות ישראל בפלשתינים בלבנון, בעזה ובשתי האינתיפאדות.

בניגוד לתובנה המקובלת במערב, מנהיגי ערב מבינים שהתנאי להישרדותם הוא הכרה במציאות, וזו מציבה את העניין הפלשתיני כגורם משני ושלילי בעיצוב המזרח התיכון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר