חוק יסוד: חילול השם

מדינה דמוקרטית ליברלית יכולה להכיל בתוכה קיומו של שבט, שאינו משרת בצבאה מסיבות עקרוניות. ישראל היא דוגמה לכך - אנו פוטרים את ערביי ישראל משירות בצה"ל מתוך התחשבות בקונפליקט שבו הם נמצאים, כאשר המדינה שבה הם אזרחים מצויה במלחמה עם עמם. ישראל כמדינה דמוקרטית ליברלית יכולה להכיל גם את סירובו של המגזר החרדי להתגייס לצה"ל.

השאלה היא, האם מדינה יהודית יכולה להכיל חילול השם כזה? תשובתי נחרצת - לא! היהדות אינה פוטרת איש ממלחמת מצווה. ב"מלחמת רשות", התורה פוטרת משירות צבאי את מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חיללו, מי שאֵרַשׂ אישה ולא נשאה ואת הי א ורך הלבב. ב"מלחמת מצווה" - איש מכל אלה אינו פטור; ואין מלחמת מצווה מובהקת יותר מהמלחמה על הגנת מדינת ישראל ושלום אזרחיה, שהיא מלחמה על עצם קיומו של העם היהודי. מדינה יהודית אינה יכולה לקבל עריקה רבתי של שבט בעם ישראל ממלחמת מצווה, ובוודאי אינה יכולה להשלים עם תירוץ ההשתמטות בלימוד התורה, שכן טיעון זה הוא חילול השם והפיכת התורה קרדום לחפור בו לצורך טיהור שרץ העריקה.

כשביקשו בני השבטים ראובן וגד לקבל נחלה בעבר הירדן טרם כיבוש הארץ, חשד בהם משה (שלא בצדק) שבכוונתם להשתמט מהמלחמה. הוא גער בהם: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?" דבורה הנביאה, מצביאת המלחמה במדיין (בטרם הומצא שאישה אינה יכולה להנהיג עם במלחמה), שרה את שירתה, שירת הניצחון. בשירה היא קיללה את מי שהשתמטו מן המלחמה: "אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

אחד הערכים היהודיים החשובים ביותר - אולי הגורם המרכזי לכך שעם ישראל שרד את כל מוראותיו, את הגלות והרדיפות וכל הגזירות והסבל שעברו עליו - הוא הערבות ההדדית: "כל ישראל ערבין זה בזה". אין התנקשות קשה יותר בערך זה, מאשר השתמטות מן המלחמה של שבט האומר, למעשה, "אתם תסכנו את חייכם, כדי לאפשר את השתמטותנו". יש פה גם התעלמות מהעיקרון ההלכתי של "לא תעמוד על דם רעך". אין דבר פחות יהודי מההשתמטות מצה"ל ומהעריקה מהגנת המדינה.

אני מודע לכך שהפתרון הצודק היחיד - החלה לאלתר של חובת הגיוס על כל היהודים בישראל - אינו מעשי. אי אפשר לתקן באחת, באבחת חרב, קלקול עמוק בן 70 שנה, שכבר דור רביעי של רבבות תינוקות שנשבו שקועים בו. יש צורך בתהליך התקדמות איטי וחכם. אך ודאי שאין לסגת אחורנית.

פגיעה בחוקה העתידית של מדינת ישראל באמצעות חוק יסוד המעגן את ההשתמטות, ועוד מכנה אותו בציניות "חוק יסוד: לימוד התורה", הוא חילול השם, שמדינה יהודית אינה יכולה לקבלו.