"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כבדי השמיעה: טלוויזיה שוויונית

,עודכן

השבוע מציינים בעולם את יום כבדי השמיעה הבינלאומי, ואין זמן מתאים מזה להצביע על בעיה מתמשכת כאן אצלנו בישראל: החוסר שלנו, ציבור כבדי השמיעה, ביחס נאות מצד גורמי הטלוויזיה השונים.

סקר בישראל הראה כי כבדי שמיעה צופים במגוון ערוצים ובעיקר בסדרות, בתוכניות מצוירות ובתוכניות ריאליטי בפריים־טיים המלוות בכתוביות. עורכי הסקר ציינו כי מרבית הנשאלים ציינו כי אינם מכירים תוכניות מכוננות בתרבות הישראלית הואיל ואינן מלוות בכתוביות. הם אינם שותפים לחוויית הצפייה המשפחתית, ומאחר שאינם יכולים להבין תוכניות חדשות ושידורי ספורט הם מרגישים מנותקים.

באחד הימים מצאתי את עצמי מרותקת למסך הטלוויזיה, צופה באחד מסרטי האנימציה ששודרו. הסרט מתחיל, ואני צופה בדמויות מצוירות מרצדות על המסך. אני צופה, וצופה, אך לא קורה דבר. הדמויות זזות, העלילה מתקדמת, אבל אני לא מבינה כלום. אני מסתכלת בתחתית המסך, על המקום שבו אמורות להתנוסס כתוביות לבנות עם מסגרת דקיקה בצבע שחור, אך אין שם כלום. ואז הבנתי - הסרט מדובב. אמנם אני יודעת לקרוא שפתיים, מיומנות שרכשתי עם השנים כחלק מהיותי כבדת שמיעה, אך תסכימו איתי שבלתי אפשרי לקרוא שפתיים של דמויות אנימציה. בפעם הראשונה בחיי זה 18 שנים, נאלצתי להודות שה"מגבלה" שלי הצליחה להגביל אותי.

את הסרט הפסקתי לראות, גם אם רציתי מאוד.

על פי חוק הכתוביות ושפת הסימנים תשס"ה, על כל תוכניות הטלוויזיה הציבורית והמסחרית המשודרות יותר מחצי שנה להיות מונגשות באמצעות כתוביות או תרגום לשפת הסימנים.

ב־2013 הודיעה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות כי בתי הקולנוע מחויבים להוסיף כתוביות גם לסרטים המדובבים לעברית, וזאת בעקבות בדיקת הנושא על ידי מבקר המדינה. לפי החוק, בתי הקולנוע מחויבים לדאוג שלפחות 10 אחוזים מההקרנות המדובבות יהיו עם כתוביות ובשעות המתאימות לילדים. אם כך, מדוע סרטים מדובבים בטלוויזיה אינם כוללים גם הם כתוביות?

כולם מתיימרים להראות שהמצב הקיים אידיאלי, שזהו מצב שבו כולם שווים וש"האחר הוא אני". אבל איך ה"אחר" יהיה "אני", כשה"אחר" - שזה אני, לא מצליח לצפות בטלוויזיה כמו השאר? איך אהיה שווה כשאני לא מצליחה לעשות פעולה פשוטה כמו צפייה בטלוויזיה עם חברים ומשפחה?

מי שמתיימר לטעון שיש שוויון, צריך להבין שאני ושאר כבדי השמיעה והחירשים לא מרגישים כך. כשנהיה מסוגלים לצפות בטלוויזיה לא כמו בסרט אילם, כשלא נצטרך להגביר את הווליום למקסימום רק כדי לשמוע קול חלוש, כשנוכל ליהנות מצפייה בטלוויזיה כמוכם, האנשים השומעים - אז אולי נוכל לדבר על שוויון.

הכותבת חונכת לבני נוער כבדי שמיעה וחירשים ומדריכה בעמותת "שמע"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר