הדיווח של רשת פוקס על הקמת בסיס טילים איראני חדש, המתווסף לקרוב לכ־20 בסיסים או מאחזים איראניים שהוקמו זה מכבר בכל רחבי סוריה, דחק לרגע את הדיווחים על מלחמת השמד שמנהל כעת משטר אסד בסיוע רוסיה נגד תושבי ע'וטה, אותו מרחב כפרי שממזרח לדמשק.
אבל נראה שהעולם מאס זה מכבר, ואולי בעצם התרגל, לתמונות הזוועה מן המלחמה בסוריה, ולפיכך עוד כמה מאות אזרחים הרוגים, רובם נשים וילדים, או עוד עדויות על ההרס הנורא שנגרם לתשתיות האזרחיות מידי המטוסים הסוריים והרוסיים, ממילא לא טורדים יותר את שנתו של איש.
המתקפה הטוטאלית שמנהל המשטר בעזרת בעלי בריתו מטהרן וממוסקבה בע'וטה מהווה קדימון למהלכים מתוכננים עתידיים באדליב שבצפון סוריה ולאחריה גם בדרום סוריה וברמת הגולן. צעד אחד צעד, גופה אחר גופה, מתקדמים אסד ובעלי בריתו לניצחון הסופי בקרב על סוריה.
האירועים בסוריה מלמדים לא רק על הצביעות והציניות בעולמנו אלא גם על כך שהקהילה הבינלאומית, זו שבשמה מטיפים לא פעם לישראל מוסר, איננה קיימת כלל, וממילא אסור להסתמך על הבטחות הניתנות בשמה בכל האמור בביטחונה של ישראל. לעובדה זו קשר ברור וישיר להמשך בניין הכוח האיראני בסוריה. שהרי למרות אזהרותיה של ישראל ממשיכים האיראנים לבסס את נוכחותם בסוריה, להקים בסיסים ולצבור כוחות. איש אינו מתנגד להם ואיש אינו מפריע להם, לא בשאר אל־אסד התלוי עדיין לחלוטין בסיוע הצבאי שמגישים לו האיראנים, אך גם לא פוטין הרואה באיראן בעלת ברית אסטרטגית, ומתברר שאף לא ארה"ב.
בשעה שאסד טובח בשארית בני עמו, ממשיך ארדואן במתקפתו על הכורדים. אבל כמו תמיד, אצל ארדואן יש פער עצום בין הרטוריקה המתלהמת לבין המעשים בפועל, ונראה גם שמדיניותו המגלומנית במזרח התיכון אינה נהנית מתמיכת הצבא ואף לא מתמיכתה של דעת הקהל הטורקית, שאיננה ששה לשקוע בביצה הסורית. מהלכיה של אנקרה מוגבלים אפוא לאזור הגבול הסורי־טורקי ואין בידו של ארדואן לשנות משהו ממהלך האירועים במדינה. לכל היותר, הוא דוחף את הכורדים לזרועותיו של המשטר בדמשק, ובמקום אוטונומיה כורדית מוגבלת הוא עתיד לקבל את בשאר אל־אסד ואת האיראנים על גבולו.
דווקא וושינגטון גילתה סימנים של התעוררות. בשבוע שעבר דווח ממזרח סוריה על מתקפת מחץ אמריקנית על כוחות של שכירי חרב רוסים הפועלים בשירותו של אסד, שניסו להיכנס למרחב הכורדי באזור זה, ככל הנראה כדי להשתלט על שדות הנפט העשירים המצויים בו. התגובה האמריקנית היתה מהלומת מחץ שהותירה אחריה מאות שכירי חרב רוסים ואף לוחמים סורים הרוגים. מוסקבה מיהרה להצניע את האירוע ואותתה בכך כי היא מקבלת את כללי המשחק שמכתיבים האמריקנים. זהו לקח חשוב המעיד שוב כי בכל האמור ביחסי הכוחות הצבאיים לוושינגטון יתרון עצום על פני מוסקבה. אך מה שמטה את הכף לצידו של הנשיא פוטין אלה כוח רצון, נחישות ונכונות להעזה, כמו גם מדיניות ואסטרטגיה ברורות, דבר שאיננו קיים בצד האמריקני.
על וושינגטון מוטלת החובה להוכיח שמה שמעסיק אותה אינה רק שליטה בשדות הנפט והגז, אלא גם ההגנה על בעלות בריתה החשות מאוימות בידי איראן. רק לפני שבועיים ביקר מזכיר המדינה, טילרסון, בביירות אבל גם הפעם הביקור לא עסק בחיזבאללה כי אם בפתרון המחלוקת על סימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון כדי שיתאפשר לחברות הנפט והגז האמריקניות לקדם את עסקיהן בשתי המדינות בלא הפרעה. אלא שמי שמחלק את עור הדוב בטרם ניצוד עתיד לגלות שדווקא איראן, שלה נוכחות צבאית על הקרקע, ראייה כוללת ונחישות וכוח רצון, עשויה להיות המרוויחה הגדולה - לא רק צבאית אלא גם כלכלית - מן המלחמה בסוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו