איזו דרמה. בזמן שראש הממשלה נתניהו פוגש את הנשיא טראמפ ומפליג על כנפי ההשוואה ההיסטורית בין הצהרת טראמפ והעברת השגרירות לירושלים להצהרת כורש, הצהרת בלפור וההכרה המיידית של נשיא ארה"ב הארי טרומן לאחר הכרזת העצמאות שלנו – בארץ נודע על עוד עד מדינה, הפעם ניר חפץ, שאולי הוא יספק למשטרה את ראיית הזהב שהיא מחפשת. ספק גדול אם זה יקרה. חפץ עתיד לפתוח תיבות פנדורה שאינן קשורות בהכרח לרה"מ.
ומהביצה הישראלית המיוזעת - בחזרה לוושינגטון. בוועידת איפא"ק, שהפכה מלובי יהודי למען ישראל לכנס של כלל יהודי ארה"ב, נאם אמש נשיא גואטמלה והודיע אף הוא לתשואות הקהל על העברת שגרירות ארצו לירושלים (הופתעתי ממיעוט מחיאות הכפיים לנואם שקדם לו, אבי גבאי).
הדיפלומטיה הישראלית קוצרת הישגים היסטוריים, רק כדי ליפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא של חקירות המשטרה ובשורות איוב בתקשורת.
הדואליות הזאת היא בלתי נסבלת. שני יקומים נפרדים, ובתווך אזרחי ישראל מטלטלים מול מתקפה אדירה על תודעתם.
לא רק השגרירות עוברת לירושלים בניגוד לרוב התחזיות העוינות, גם הסוגיה הפלשתינית נגררת כסרח עודף. מדברים על אפשרות לדיבורים בין ישראל לפלשתינים. עידן אובאמה נעלם כלא היה. טראמפ הוכיח שהוא יודע לכפור בפרדיגמות של הממסד הוותיק.
האם גם בסכסוך על הארץ הוא יחצה את הרוביקון ויציב פרדיגמה חדשה?
מחלקת המדינה העדיפה על פי רוב את העניין הערבי על פני זה הישראלי. (כמעט) מאה שנות מו"מ – מאז הסכם וייצמן פייסל ב־1919 ועד ימינו – הוכיחו באותות ובמופתים שערביי הארץ אינם מעוניינים בחלוקת הארץ עם היהודים ובמדינה עצמאית.
פעילותם היתה מיועדת תמיד לשלול מהיהודים את שיבת ציון. אז מה תעזור עוד תכנית שלום. אולי היא נועדה לטראמפ עצמו, לראות במו עיניו את מחזה האבסורד. הוא כבר הודיע שלא יהיה שלום בלי שהפלשתינים ישובו לשולחן המו"מ. בסדר.
הם ישבו מספיק בזמן שרחובות ישראל מלאו פיגועים. עכשיו הם החליפו את פיגועי הדם בפיגועים דיפלומטיים. אז עוד משלחות תגענה לאזור במטרה לרבע את המעגל. ישחקו הנערים לפנינו.
בוועידת איפא"ק שמעתי דאגה אחת משותפת לכלל האנשים שעמם שוחחתי – בעלי תפקידים שונים בתפוצות ובישראל: האם נוכל לעצור את הסחף האדיר של היעלמותם השקטה של יהודי ארה"ב מקרב העם היהודי. שאלת הזהות של הדור הצעיר מרחפת מעל כל ההתכנסות.
ישראל, כביתו הלאומי של העם היהודי, תידרש להוביל את המאבק בחזית הזאת. לפני יותר מאלפיים שנה טבע הלל הזקן את אמרתו "אם אין אני לי – מי לי?" ועוד אמר, "אם לא עכשיו – אימתי?".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו