עזה כבת ערובה בידי הטרור

צריך לדבר על עזה. המצוקה שם אמיתית: מים שאינם ראויים לשתייה, ארבע שעות חשמל ביממה, תחלואה גוברת, מערכת בריאות קורסת ואבטלה גואה. גם העוני קשה: עשרות אלפים כלואים בשל חובות כספיים, וזינוק חד במדד הייאוש. יותר מתאבדים, יותר מסתננים לישראל, כדי לזכות בארוחת חינם בכלא.

צריך לדבר על עזה כדי שחבית חומר הנפץ הזאת לא תתפוצץ בפנינו, וצריך לדבר עכשיו על עזה מעוד סיבה: זיכרוננו הקצר להחריד ואופנת ההלקאה העצמית, שמחלחלת ומוסכת את השיח על מצוקת העזתים ברעל תוצרת בית; בהעמסת אשם על כתפנו. 

לשוב תשע שנים לאחור, אל דבריו המכוננים של חאלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס ב־2009, מייד אחרי מבצע עופרת יצוקה, כשעל הפרק עמדה סוגיית שיקום הרצועה; לחזור אל הרגעים שבהם הבהיר במילים אלה ממש: "כלפי חוץ, התמונה הנגלית לעין בעזה היא דיבורים על פיוס ועל בנייה, אולם התמונה הסמויה מן העין היא שרוב הכסף והמאמץ מופנים להכנות צבאיות... אנו שוקדים על ההתנגדות" (התיעוד באדיבות "מרכז המידע למודיעין וטרור").

יותר מ־3,000 יום חלפו מאז, והתמונה הנגלית לעין בעזה -  שלא השתנתה מהותית - כבר מזמן אינה "סמויה מן העין". סדר העדיפות האסטרטגי של חמאס נותר כשהיה: הקרבה של צורכי האוכלוסייה לטובת "ההתעצמות הצבאית". הסטת כספים ומשאבים שהקהילייה הבינלאומית מעבירה לשיקום עזה לטובת פרויקטים בוני שנאה וטרור.

אם יש את נפשכם לדעת מי באמת גרר את 1.8 מיליון תושבי עזה אל מי המדמנה שבהם הם שקועים כיום עד צוואר, לכו בעקבות צינורות "כספי הסיוע" של המדינות התורמות. מאות מיליוני דולרים - שבמקור יועדו לבתי חולים, למזון, לתרופות, לשיקום בתי מגורים, ליצירת מקורות תעסוקה ולבניית תשתיות אזרחיות - מצאו את דרכם לבניית מערכי טילים, רקטות, מנהרות ותשתיות טרור נוספות. הון רב הושקע גם בחינוך פורמלי לשנאת ישראל והיהודים.

הרוב נעשה בגלוי. חלק נעשה בגניבה: מנהל מארגון הסיוע הטורקי טיקא ובכיר מסניף "חזון עולמי" הואשמו שניהם בכך שנטלו מיליוני דולרים שיועדו לצרכים הומניטריים והעבירו אותם לזרוע המבצעית של חמאס. הם לא היחידים.

לא ידינו שפכו את הדמים הללו. כשמרצחי חמאס מייללים היום על גורל הרצועה ותושביה ומפנים אלינו אצבע מאשימה, וכאשר יש מי שמתפתה אחר תעמולת הכזב הזאת, צריך להיזכר ולהזכיר:

חמאס חרט על דגלו, ממש כמו הנאצים, את השמדת היהודים באשר הם יהודים. במחנות הפליטים ובסמטאות עזה, שם מבעבעים העוני והמצוקה, חמאס מקדש כבר שנים את תרבות המוות והשהאדה. בצוק איתן הוא הפך את הילדים והנשים לשכפ"ץ אנושי, ושלח אותם למותם. היום, בשם אותה אידיאולוגיה מטורפת, שבגינה הוא גרר את אוכלוסיית הרצועה לעימותים חוזרים ונשנים עם ישראל - חמאס מתעדף את ההתעצמות הצבאית ומפקיר את התושבים לעוני, למחלות ולרעב.

אותו חמאס ש"דואג" עכשיו לאוכלוסייה שלו, מיקם רק לפני כמה שנים את לוחמיו בתוך חדרי ילדים, בגני ילדים, בבתי ספר ובמתקנים של אונר"א. הוא פרש את המשגרים שלו במסגדים, במבני חינוך וליד בתי מגורים. הוא עשה זאת במוצהר, ללא בושה, והכריז שזו דרכו, דרך "המוות למען אללה", דרך השהאדה, שאליה יש לשאוף, כפי שהסביר באותם ימים שר הפנים מטעם חמאס, פתחי חמאד: "המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים, ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים, מצטיינים בה לוחמי הג'יהאד, ומצטיינים בה הילדים... אנו שואפים למות כפי שאתם שואפים לחיים".

זה היה שקר אז, וזה שקר גם היום. רוב אוכלוסיית עזה חפצת חיים. היא בת ערובה בידיו של ארגון טרור, שבדרך התנהלותו המוצהרת הביא אותה על עברי פי פחת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו