פגיעה אנושה ביערות גוש עציון

תמיד התפלאתי איך יכול השמאל הישראלי, זה שמרבה לשיר שירי הלל לזכויות הנשים ולהעצמתן, למלא את פיו מים לנוכח הפגיעות בנשים בחברה הערבית. כיצד אותם אנשים, המדברים גבוהה־גבוהה על אידיאל של שוויון, נעלמים ונאלמים לפתע כשהעוולות נגד הנשים נעשות על ידי הערבים, או גרוע מכך – כיצד הם מעזים להצדיק תופעות מכוערות, כגון ריבוי הנשים בקרב הבדואים. אך מתברר שלא רק הלהט הפמיניסטי מתאדה בשמאל כל אימת שהפגיעה מבוצעת על ידי ערבים - גם הדאגה לאיכות הסביבה היא דאגה על תנאי.

קחו, למשל, את הרס יערות גוש עציון על ידי הערבים תושבי הסביבה. אנשי הכפרים ג'בע, נחלין, בית אומר ואל־ערוב משמידים את העצים ללא רחם. ההרס העצום שנראה שם מסוגל לזעזע כל אדם, קל וחומר מי שהגנת הסביבה היא עיקרון מקודש עבורו. אפשר היה לצפות שפעילי הסביבה הישראלים, שמזוהים לרוב עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, יתרעמו נגד פשעי הכריתה, יוקיעו את הפוגעים ביער וייצאו להיאבק עליו, אך הם שותקים. עיתון "הארץ" בחר דווקא שלא לשתוק והוסיף חטא על פשע – בכתבה שפרסם הוקעו דווקא המתיישבים היהודים, שמעזים לשמור על היער, ומאמצי ההגנה האציליים שלהם כונו "כיבוש הטבע". פתאום ביטאון השמאל הקיצוני לקה באדישות מופלאה לסביבה.

יהודים החלו לטעת אילנות במרחב גוש עציון עוד לפני הקמת המדינה. לאחר נפילת הגוש חיסלו ערביי הכפרים הסמוכים את העצים. עם חזרת היהודים בעקבות מלחמת ששת הימים חיכו להם הרים חשופים, ומחדשי הגוש שוב נטלו לידיהם שתילים ואתי חפירה. כעבור עשרות שנים יערות גוש עציון פרחו מחדש, אך לאחרונה ערביי הכפרים הקרובים והרחוקים משמידים אותם בשיטתיות מבהילה. עצים בודדים נעקרים, וחלקות יער שלמות נשרפות. עבור האויב ששואף לעקור מאדמת ארץ ישראל כל נוכחות יהודית, גם זו דרך לפגוע במפעל הציוני. במקרים מסוימים הפוגעים לא מסתפקים בהרס החורשות ומנסים להשתלט על החלקות ש"נוקו" מהעצים.

אם כריתת העצים היתה נעשית על ידי כל בן עוולה אחר, ואם היתה מתרחשת בכל מקום אחר בעולם, רחוק ככל שיהיה, כבר היינו שומעים את תופי הקמפיין להגנתם. השמאל הישראלי מזדרז להשמיע את הקול בעד יערות האמזונאס, אבל יערות גוש עציון? הם לא מעניינים אותו.

ארץ ישראל התברכה בריאות הירוקות בזכות התנועה הציונית, אבל הן משרתות את כל החיים בה, יהודים וערבים. צריך להיות מוטרף משנאה לציונות ולאחר כדי לפגוע בהן, או כדי לעצום עין לנוכח הפגיעה המכוונת בהן על ידי פורעים מפרי חוק. היחס ליערות הארץ הוא המבחן האולטימטיבי לשייכות אליה, מעין נייר לקמוס שמבדיל בין אוהביה ובניה האמיתיים לבין נטע זר שהזדמן לכאן במקרה. יהודי גוש עציון עומדים במבחן בכבוד. מי ששוב ושוב נוטע ברגבי ארץ ישראל, יזכה לבסוף ליהנות מפירות הארץ. מי שבא לעקור ולהפעיל נגדנו טרור אקולוגי – ייכשל ויישאר עם (עיתון) "הארץ" אך בלי ארץ.