אל תחפשו אצלנו חמלה

כן, יש בנו שמחה לאיד. אי אפשר להכחיש, גם לא צריך. בשנים האחרונות רה"מ נתניהו בז לנו, השפיל אותנו, הלם בנו בחוזקה בכל הזדמנות. השמאל הפך לאשם בכל, תמיד, אנחנו הסיבה, עלינו מוטלת האחריות.

הליכודניקים החדשים הם "השמאל הישן שבא להשתלט". גל המעצרים בלשכת ראש הממשלה הוא "קמפיין מתוזמר של אנשי שמאל שרוצים לפגוע בשלטון". ביקורת לגיטימית של עיתונאים היא "תקשורת שמאלנית מגויסת למסע ציד בולשביקי, שטיפת מוח ורצח אופי". קמפיין שלם שכולו הסתה ושיסוי ודה־לגיטימציה, שכל מטרתו היא לצבוע את מי שלא סוגד לו ולגברת נתניהו בצבעים של חוסר נאמנות למדינה, של בגידה.

די להביט ברה"מ כשהוא נואם מול חברי הליכוד. האיש מלא בוז למתנגדיו, מלהטט בין התקרבנות לתוקפנות אלימה. רגע אחד הוא מזיל דמעה על אותה כוס תה שהוגשה לאביה "הצדיק" של רעייתו, וברגע שאחריו כבר תוקף ללא רחם את ארגוני זכויות האדם והאזרח, משמע הם אחראים לכל הבעיות בישראל. בכל פעם שהוא נתקל במכשלה, שהוא לא מסוגל למצוא הצדקה למעשיו, הוא שולף את השמאל כשקולו וכולו מלא ארס ובוז.

כשאתה משוחח עם אנשי ימין הם מספרים לך ששנים הם חשו שאין להם זכות דיבור. שהמרחב הציבורי והתקשורתי שייך היה לקול אחר, שהשתיק ודיכא אותם ולא אפשר להם מקום בשיח. זה נכון, היו תקופות שבהן בישראל לא היה מקום לשום צליל מלבד לזה של הממסד, ואנשים רבים חשו שסותמים להם את הפה, שהדעות שלהם אינן ראויות ואינן לגיטימיות ולכן הן אינן מקבלות ביטוי.

כך מרגישים היום הרבה מאוד אנשי שמאל. יש הרבה מאוד דברים שאנשים לא אומרים. הם מפעילים צנזורה עצמית ופוחדים שיתויגו כ"שמאלנים". והם נתקלים באלימות, גם מילולית וגם פיזית, והרבה מאוד פעמים הם מעדיפים לשתוק מחשש שיסומנו. להיות איש שמאל, על פי נתניהו, זאת לא עמדה - זאת בושה.

כי האיש בנה את הקריירה שלו על הסתה נגד השמאל ונגד ערבים ונגד ארגונים. מרגע הלחישה על אוזנו של הרב כדורי ועד "הערבים נוהרים", הכל התבסס על שיסוי ועל אלימות. וכן, מה לעשות, גם אנשי שמאל הם בני אדם וגם הם נעלבים ונפגעים והעלבון צורב בהם. אתם יודעים מה? הוא צדק, היום, חלקם לפחות, מ־פ־ח־ד־י־ם.

אז כשהמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין באשמת שוחד, אנחנו לא מזילים דמעה. את החמלה שלנו אנחנו שומרים לחלשים, לא לאדם הכי חזק בישראל שמבקש מתנות כדי לארגן ויזות למיליונרים. לא לאיש שכבר שנים מאשים אותנו בחטאיו. מותר לנו לשמוח לאידו, הוא הרוויח את שמחתנו ביושר.