הבעיה של מרצ אינה מרצ

בתגובה לראיון שהעניקה זהבה גלאון לנעמה לנסקי ב"ישראל היום", צריך לומר שהבעיה של מרצ איננה זהבה גלאון, לא אי־גיוון עדתי, לא האידיאולוגיה שלה, גם לא האם יש או אין פרטנר, ואפילו לא השחיתות השלטונית.

הבעיה של מרצ היא בנימין נתניהו. פוליטיקאי פנומן שבמשך כעשור אוחז בשלטון לא בזכות חזונו, אלא בלהטוטנות פוליטית חסרת מעצורים וברטוריקה מניפולטיבית מסוכנת. כדי ללכד את ציבור בוחריו סביבו, נתניהו פורם את החברה הישראלית מבפנים ומפלג אותה באופן שמשרת אותו פוליטית: ימין נגד שמאל, יהודים נגד ערבים, מזרחים נגד אשכנזים. המדיניות ההרסנית הזו מיושמת ביעילות רבה בשתי זירות עיקריות: פרלמנטרית וחוץ־פרלמנטרית. בתנועת מלקחיים זו הצליח נתניהו לקעקע את הלגיטימיות של השמאל, להופכו לאנטי־ציוני ולאויב העם, ולבצר את שלטונו.

את הזירה הפנים־פרלמנטרית הוא הפך לכלי ריסוק הדמוקרטיה והשמאל. בכנסת משתוללת חקיקה שתכליתה להחליש ולהצר את מרחב הפעולה של מתנגדיה. שרים עושים במשרדיהם כבשלהם - שרת תרבות דורשת נאמנות ורודפת אחרי "שוברים שתיקה"; שרת משפטים משתלטת על בג"ץ ומחסלת את המהפכה החוקתית; שר חינוך מחדיר תכנים שנראה שנלקחו ממצע הבית היהודי, ושר ביטחון מפרק בגסות את הרקמה העדינה בין יהודים לערבים.

הזירה החוץ־פרלמנטרית הפכה למנגנון רדיפה והשתקה של ארגוני שמאל. פעילי תנועות ימין, שהבולטת שבהן היא "אם תרצו", תוקפים ארגוני שמאל ומתנגדי משטר ומכפישים אותם. בקמפוסים מהלכים אימים על מרצים, וברשתות החברתיות משתלחים בנאצות בכל מי שמשמיע ביקורת על הממשלה. כך למשל הפכה הקרן החדשה לדמון אנטי־ישראלי, "שוברים שתיקה" מוצגים כבוגדים, "בצלם" כאויבים ואפילו "האגודה לזכויות האזרח", ספינת הדגל של הדמוקרטיה, היא בעצם משת"פית.

זו בדיוק הבעיה של מרצ. במהלך שנות שלטון נתניהו, מעמדם של ארגוני החברה הישראלית המתנגדים לכיבוש והפועלים למען זכויות אדם, נשחק והוכתם. הריסוק השיטתי הזה של הדמוקרטיה, זכויות האדם והחברה האזרחית, פגע גם במפלגה שזאת ליבת קיומה.

לכן צודקת גלאון בדבריה בראיון, כי מפלגות המרכז מחויבות יותר לפלורליזם ולדמוקרטיה מאלה המרכיבות כיום את הממשלה. תזוזת מצביעים, מימין אל גוש השמאל, לא תקרה במערכת בחירות אחת. זהו תהליך שמפלגות האמצע צריכות להוביל. מחנה השמאל צריך להתעשת, להפסיק לאמץ את הטרמינולוגיה של הימין אלא לעמוד על ערכיו, להתייצב להגנת הארגונים במאבקם הציבורי. אבל לפני כן, גלאון והשמאל צריכים לקוות שנתניהו לא ידבק בכיסאו, כי אז הבעיה שלה ושל השמאל לא רק שלא תיפתר, אלא תחמיר.