על טיפשות ויהירות

ככל שהשנים עוברות ואנחנו עמוק בעולם הטכנולוגי, ההיי טקי, הטכנולוגי, נעלמים כל מיני מקצועות ובעלי מקצוע שהיו פעם חלק בלתי נפרד מחיינו. למשל מנקה ארובות או חלבן, מוכר אסימונים ומחלק קרח. תוסיפו לרשימה הזאת של המקצועות המיותרים גם את מקצוע הקוון, ״ליימן״ בלשון הברנז׳ה הזקנה, ועל הדרך גם את שופט הרחבה, שאיימו הערב (ראשון) בנתניה לשבש קשות את המהלך התקין של המשחק. 

אבל הפערים היו גדולים מדי מכדי שבאר שבע הנוכחית תוכל ליהנות מההפקר. מכבי תל אביב ניצחה 0-2 משערים של אבי ריקן ואלירן עטר. רשמית זה נגמר רק 0-1 כי כל השופטים בלי יוצא מהכלל, למרות שלירן ליאני הכי פחות אשם מהאחרים, לא הפנימו שהכדור האדיר (ברגל ימין) של אבי ריקן השמאלי, עבר את קו השער במלואו, לפחות 40 סנטימטרים פנימה. 

0:1 קטן אבל אדיר, במשמעויות הקטנות אבל הרבות שמצטרפות לפאזל הצפוף ורב החלקים הזה. מכבי תל אביב של העונה לא טובה בהרבה ממכבי של העונה שעברה, אבל בשני המפגשים האחרונים מול האלופה היא שוב ניצלה את נפילת האיכות של ב"ש בכל הפרמטרים לעומת העונה שעברה. בהגנה, בהתקפה, במספרים, בבעיטות הנייחות, בסכנה המוחשית, ביציבותם של שחקני המפתח, בעוגנים החשובים בכל המערכים. באובדנו של מאור בוזגלו - שמתברר כבור עמוק מעל למשוער.

באר שבע, האימפריה של שתי האליפויות האחרונות, נמצאת תחת סכנה מוחשית של אובדן הכתר בעונת המאבק השלישית לשמור על הצלחת. פער הנקודה הוא זניח, ויש עוד קבוצות אחרות מאחור, שיקיזו את דמן של השתיים - אבל באר שבע מדיפה ריח של התרופפות, של פרימת החוטים המהודקים שהתיישבו יפה כל כך על הכיסא ואלה נראים כאילו הם תלויים ברישול.

ג׳ון אוגו, אחד הברומטרים, כאילו ביקש לנטוש את חבריו מהרגע הראשון. עד האדום שקיבל בדקה ה-25, הוא היה שווה שלושה צהובים, וכשחשב שלא יקבל אותם בגלל שהוא אוגו, חטף ברגע צרור ששווה בג׳ודו יוקו, קוקה ואיפון. גם עבירה, גם דחיפה על ריקן ועוד דיבור צפוף ומחוצף לליאני. מה הוא חשב שיקרה?

הדבר היחיד שיכול היה להחזיר את באר שבע למשחק הפעם, זה לא היא, אלא השטויות של מכבי, ושפונגין חטף לפני המחצית אדום שדווקא הרגיע את ג׳ורדי. זוכרים את המפגש הקודם ביניהן, ואיך הוא יצא ממנו אחרי שנשאר כמעט משחק שלם עם שחקן יותר?

מצחיק לראות הפרשנים מתהפכים כמו סטייק כשהם מדברים על ג׳ורדי. לפני חודש וחצי רובם עשה ממנו סמרטוט וזרקו אותו הביתה, בנו תילי תילים של תאוריות על הכריזמה שלו כמנג׳ר, שהתרסקה כביכול כשירד ממש לאמן. הם התעלמו מהתקופה שעשה את זה בהצלחה כשליטו וידיגאל לא שלט בשחקניו ונשלח לדרכו. מקצוע קל זה פרשן, אבל מה לעשות שהארכיון זוכר.

קרויף השאיר בחוץ את קיארטנסון ונתן הזדמנות לאלירן עטר. הבחור הזה חייב כל כך הרבה מההווה שלו לקרויף ולצוות שהחליט לתת לו הזדמנות אחרונה ולהחזיר אותו הביתה. היו להם המון סיבות להשאיר אותו להינמק בחיפה הגוועת. שחקנים ישראלים מסוגו מתקשים אחרי שנים במדבר להחזיר בשווה ערך על המטבע הקשה שהושקע בהם - אבל קצת אחרי פתיחת המחצית השנייה, שם עטר קץ לתקוות של ברק בכר לבצע שוד בנתניה.

למרות הצמרת חסרת התקדים הזאת - 45, 44, 43, 42 - תחושת הבטן שלי שאם באר שבע לא תשוב להיות מה שהיתה, בעיקר בספיריט שלה, שהתרופף מאוד והתאפיין הלילה גם בסממנים של טיפשות ויהירות - מכבי תל אביב, בצלמו של קרויף המאופק, לא תביט אחורה, ואם תציץ בכלל, אולי תפגוש צמודה אליה דווקא את בית״ר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו