"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מה אומר הרמב"ם בשאלת המסתננים?

,עודכן

שאלת גירוש המסתננים ומהגרי העבודה לא יורדת מסדר היום; לאחרונה ראינו גם קבוצה של רבנים אורתודוקסים שנזעקו להגן על המסתננים. ראוי אם כן להיזכר בעמדתו של הרמב"ם, שפוסק שאין מקבלים גר תושב בזמן הזה, וההיגיון שעומד מאחוריה.

"משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות, שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' - בזמן שכל יושביה עליה; והוא (= בתנאי) שלא יהיו מעורבבים שבט בשבט, אלא כולם יושבים כתקנם... ובזמן שהיובל (מצוות היובל) נוהג - מקבלין גר תושב... ובזמן שאין היובל (נוהג) אינו נוהג אחד מכל אלו... (משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, י': ז'-ח')".

מדוע אין מקבלים גר תושב אלא רק במצב של "כל יושביה עליה" (כלומר, קיבוץ גלויות מושלם) ו"שלא יהיו מעורבבים שבט בשבט" (כלומר, כל שבט מיושב במקומו), ודווקא כש"כולם יושבים כתקנם"? מהו ההיגיון שעומד מאחורי התנאים המופלגים הללו?

נראה שטעמו של הרמב"ם הוא שקליטת יסודות הזרים לזהותנו, כשאיננו בשלים עדיין לכך, עלולה להזיק להתגבשות הלאומית השלמה שלנו. כל עוד לא ביררנו את זהותנו ולא הגשמנו אותה במלואה; כל עוד אנחנו עצמנו נמצאים רק בדרך ומלאים מחלוקות ושאלות; כל עוד אנחנו נמצאים בתהליכי בירור זהותנו וארצנו, מהותנו וייעודנו, אין בנו עוצמה מספקת לקלוט אחרים. רק אחרי קיבוץ הגלויות השלם, ההתבססות השלמה בארץ, וכש"כולם יושבים כתקנם", רק אז נוכל להרשות לעצמנו – וגם אז, בתנאים מסוימים מאוד – לקלוט לתוכנו גרים תושבים. עד אז – לא נוכל לעכל אותם בתוכנו; ייווצרו בתוכנו מתחים וניגודי אינטרסים הרסניים, הם יזיקו לנו, וממילא אנחנו להם.

כל עוד אנחנו לא חיים את תרבותנו במלואה, אין סיכוי שהם יקבלו עליהם את עקרונות תרבותנו, ולכן, ממילא, הם יהיו בבחינת ספחת, תוספת בעייתית, ולא ישתלבו בינינו בטבעיות. מדובר כאן על "גר תושב", כלומר בן נח שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח; שבחר להצטרף ולהתלוות לישראל ולחיות את תרבותו. לא על מסתננים, מהגרי עבודה, גונבי גבולות, מבקשי מקלט; אפילו לא על פליטים.

האם הרמב"ם לא היה אדם מוסרי? האם הרמב"ם - שישב בגלות, סבל גירושים, חווה על בשרו פליטות ונדודים ונידויים חברתיים - לא ידע להזדהות עם סבלם של אחרים, או לא יכול היה להבין את מצוקותיהם של מבקשי מקלט? האם הוא לא הכיר את הפסוק המככב בתעמולת ארגוני הקרן: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים". האם הוא "שכח מה זה להיות יהודי"? האם שכח מה עבר על עמנו?

היו בו כל אלה, אבל כנראה דבר נוסף חשוב: איזהו חכם - הרואה את הנולד.

רוב הערבים היושבים בארצנו הם למעשה מהגרי עבודה שבאו מרחבי המזה"ת בשלהי התקופה העות'מאנית ובעידוד שלטונות המנדט הבריטי, בעקבות ההתפתחות והשפע שהביאה עימה הציונות. את בעייתם עדיין לא פתרנו; בואו לפחות לא נטפח כאן "בעיה פלשתינית" נוספת. כי מחר מחרתיים – וכבר שמענו קולות כאלה – יזכרו גם מהגרי העבודה האפריקאים שהם בעצם הכנענים, תושביה ובעליה המקוריים של הארץ הזו, ויתבעו גם הם את "זכויותיהם הטבעיות". רק כשנחזור לעצמנו, ונהיה חזקים מספיק מבחינת רוחנית, נוכל לעכל היטב יסודות זרים לרוחנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר