מה אומר הרמב"ם בשאלת המסתננים?

שאלת גירוש המסתננים ומהגרי העבודה לא יורדת מסדר היום; לאחרונה ראינו גם קבוצה של רבנים אורתודוקסים שנזעקו להגן על המסתננים. ראוי אם כן להיזכר בעמדתו של הרמב"ם, שפוסק שאין מקבלים גר תושב בזמן הזה, וההיגיון שעומד מאחוריה.

"משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות, שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' - בזמן שכל יושביה עליה; והוא (= בתנאי) שלא יהיו מעורבבים שבט בשבט, אלא כולם יושבים כתקנם... ובזמן שהיובל (מצוות היובל) נוהג - מקבלין גר תושב... ובזמן שאין היובל (נוהג) אינו נוהג אחד מכל אלו... (משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, י': ז'-ח')".

מדוע אין מקבלים גר תושב אלא רק במצב של "כל יושביה עליה" (כלומר, קיבוץ גלויות מושלם) ו"שלא יהיו מעורבבים שבט בשבט" (כלומר, כל שבט מיושב במקומו), ודווקא כש"כולם יושבים כתקנם"? מהו ההיגיון שעומד מאחורי התנאים המופלגים הללו?

נראה שטעמו של הרמב"ם הוא שקליטת יסודות הזרים לזהותנו, כשאיננו בשלים עדיין לכך, עלולה להזיק להתגבשות הלאומית השלמה שלנו. כל עוד לא ביררנו את זהותנו ולא הגשמנו אותה במלואה; כל עוד אנחנו עצמנו נמצאים רק בדרך ומלאים מחלוקות ושאלות; כל עוד אנחנו נמצאים בתהליכי בירור זהותנו וארצנו, מהותנו וייעודנו, אין בנו עוצמה מספקת לקלוט אחרים. רק אחרי קיבוץ הגלויות השלם, ההתבססות השלמה בארץ, וכש"כולם יושבים כתקנם", רק אז נוכל להרשות לעצמנו – וגם אז, בתנאים מסוימים מאוד – לקלוט לתוכנו גרים תושבים. עד אז – לא נוכל לעכל אותם בתוכנו; ייווצרו בתוכנו מתחים וניגודי אינטרסים הרסניים, הם יזיקו לנו, וממילא אנחנו להם.

כל עוד אנחנו לא חיים את תרבותנו במלואה, אין סיכוי שהם יקבלו עליהם את עקרונות תרבותנו, ולכן, ממילא, הם יהיו בבחינת ספחת, תוספת בעייתית, ולא ישתלבו בינינו בטבעיות. מדובר כאן על "גר תושב", כלומר בן נח שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח; שבחר להצטרף ולהתלוות לישראל ולחיות את תרבותו. לא על מסתננים, מהגרי עבודה, גונבי גבולות, מבקשי מקלט; אפילו לא על פליטים.

האם הרמב"ם לא היה אדם מוסרי? האם הרמב"ם - שישב בגלות, סבל גירושים, חווה על בשרו פליטות ונדודים ונידויים חברתיים - לא ידע להזדהות עם סבלם של אחרים, או לא יכול היה להבין את מצוקותיהם של מבקשי מקלט? האם הוא לא הכיר את הפסוק המככב בתעמולת ארגוני הקרן: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים". האם הוא "שכח מה זה להיות יהודי"? האם שכח מה עבר על עמנו?

היו בו כל אלה, אבל כנראה דבר נוסף חשוב: איזהו חכם - הרואה את הנולד.

רוב הערבים היושבים בארצנו הם למעשה מהגרי עבודה שבאו מרחבי המזה"ת בשלהי התקופה העות'מאנית ובעידוד שלטונות המנדט הבריטי, בעקבות ההתפתחות והשפע שהביאה עימה הציונות. את בעייתם עדיין לא פתרנו; בואו לפחות לא נטפח כאן "בעיה פלשתינית" נוספת. כי מחר מחרתיים – וכבר שמענו קולות כאלה – יזכרו גם מהגרי העבודה האפריקאים שהם בעצם הכנענים, תושביה ובעליה המקוריים של הארץ הזו, ויתבעו גם הם את "זכויותיהם הטבעיות". רק כשנחזור לעצמנו, ונהיה חזקים מספיק מבחינת רוחנית, נוכל לעכל היטב יסודות זרים לרוחנו.