זה עדיין איננו 1 באפריל, ולכן לקחתי ברצינות את הידיעה על כך שראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, החליטה למנות בממשלתה שר לענייני בדידות. מתברר שיש מאחורי זה סיפור עצוב: ג'ו קוקס, חברת פרלמנט מטעם הלייבור הבריטי, נרצחה לפני כשנה וחצי על ידי איש ימין קיצוני. קוקס הרבתה לעסוק בשאלת הבדידות בעידן המודרני, והוועדה, שסיימה לאחרונה את דיוניה, המליצה בפני הממשלה להקים משרד שיעסוק בעניין.
מיי קיבלה את ההצעה וציינה כי יותר מ־9 מיליוני בריטים הגדירו עצמם כ"בודדים" בסקר שבדק את הנושא, וכינתה תופעה זו המחלה הנסתרת של העידן שלנו. היא החליטה למנות את טרייסי קראוץ', המכהנת כשרת הספורט והחברה, גם לשרת הבדידות.
יש משטרים המקימים משרדים לטיפול במצבי רוח. למשל, בשאלת המורל הלאומי. אבל בריטניה - בתוך האיחוד האירופי או לאחר הברקזיט - איננה נמנית עם אלו. יש משהו אורווליאני בהקמת משרד לבדידות. אם הבודדים יהיו מרוצים, אפשר יהיה להקים משרד לתסכול, לעצב או לחרון אף. המוסדות הממלכתיים יטפלו בכל התופעות הללו ויציעו פתרונות, כדי שהאזרחים יהיו שבעי רצון ויפעלו כאזרחים ממושמעים ומרוצים. ממש מצמרר.
הבדידות אינה תופעה מדידה, כמו נכות, כמו אובדן כושר עבודה, כמו השמנה או כמו מחלות נפש. מדובר בתחושה, והיא אינה מאפיינת דווקא משקי בית שיש בהם רק אדם יחיד. יש, למשל, אנשים המגיעים לצמרות המערכות שבהן הם פועלים (מדיניות, צבא, משפט, תקשורת, משחק ועוד) ודווקא בצמרת הם מתלוננים על בדידות. יש אנשים בעלי משפחות קטנות וגדולות, החשים בדידות, ולא פעם פלוני, המוקף תדיר באנשים אוהבים, ושיש לו לכאורה כל הסיבות שבעולם לחוש מאושר, מתוודה באוזניך כי הוא חש בדידות. מה יוכל המשרד הממשלתי לעשות למענו?
אינני מציע להתעלם מהבעיה וודאי שאינני מבקש להמעיט בחשיבותה, אבל אני משוכנע שבדיוק לשם כך יש מגזר אזרחי, ואם ממשלות ירצו לממן פעילות של גורמים במגזר הזה לטיפול בבדידות - זה עשוי להיות מעשה נכון. המגזר השלישי יודע כיצד לטפל בבעיות שהמערכת הממשלתית איננה יודעת לטפל בהן, והוא נועד לשם כך. לפני שיקומו במשרד הבדידות החדש מחלקות לבדידות לצעירים, לקשישים, לחולים ולבריאים; לפני שימונו לתפקידיהם החדשים אנשים שמעתה ואילך יעשו כל שביכולתם להצדיק את התפקודים שהם ממלאים; לפני שישכחו מדוע הוקם המשרד, אבל ראשו או ראשתו ייאבקו בציפורניים כדי להגדיל את תקציבו ולהותירו על כנו - כדאי לממשלת מיי לחשוב על דרך יעילה יותר לנצור את זיכרונה של חברת הפרלמנט הנרצחת ג'ו קוקס, שהמאבק בבדידות היה חשוב לה כל כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו