אם אתם גרים ברחוב מרכזי בעיר כלשהי ולאורכו חנויות, משרדים, מספרות, או שאר נותני שירותים שכל אחד מאיתנו נדרש להם, בוודאי נחשפתם לתרחיש המתסכל שיכול להרוס לכם את היום: מישהו חוסם את החניה הפרטית שלכם.
אתה חסום. אין יוצא ואין בא. מתחיל לצפור. בצפירה החמישית, כל הרחוב רוחש. ואתה, שבסך הכל רצית לחזור הביתה בשלום, הופך להיות המפגע הסביבתי. יוצא מהרכב ומתחיל לחפש. אתה כבר יודע שברדיוס המיידי שלך יש לפחות 50 בתי עסק שונים. מתרוצץ מחנות לחנות ומהספר לפדיקוריסטית. לא. בעל הרכב החוסם לא נמצא כאן. איש לא ראה, איש לא שמע.
לפנות למשטרה? הם הרי לא גוררים רכב שכול חטאו של בעליו אינו אלא הפרעה ליום שלך מלהתגשם, אבל הם ישיגו את מספר הטלפון של הבעלים. אם שפר עליך מזלך, בעל הרכב יגיע, כולו נופת התנצלויות ששומטות מרגליך אפילו את האפשרות לכעוס עליו. במקרה הפחות נעים יגיע החוסם, זועם עוד יותר ממך ובתנועת יד סיבובית ישאג "למה מה קרה? אז חיכית כמה דקות...".
אבל השבוע הפציעה קרן אור המבשרת שינוי. ועדת הכלכלה אשרה לקריאה ראשונה הצעת חוק שתאפשר למשטרה לרשום דו"חות לרכבים חוסמים בחניונים ובחניות פרטיות, ותבחן גם הענקת סמכויות אכיפה לפקחים העירוניים. בנוסף, חסימת הרכב תיחשב כעבירה פלילית - לא פחות (אחרי הכל, החוסם נוהג אלימות גלויה כלפי הנחסם, וגורם לו נזק בלתי ניתן לשיעור). ברור שלדעתי, שאינה מתיימרת להיות אובייקטיבית, זה מעט מדי. הטיפול הראוי הוא גרירה מיידית על חשבון החוסם, בתוספת קנס גבוה, שלפחות חלקו יהווה פיצוי לנחסם. ואם החוסם "בדיוק הגיע", גם אז חייבת להיקבע ענישה מיידית הכוללת את השבתת מכוניתו לשארית היום.
נקיטה בענישה מחנכת, בנושא שבו המוסר האישי של כל נהג צריך היה להפוך חסימת רכב אחר לטאבו, הינה הכרחית. אוזלת ידה של המשטרה עד כה כלל אינה מובנת, במיוחד כאשר מתברר שאחת מכל חמש פניות למוקד 100 של המשטרה עוסקת בחסימת חניה. נטל עצום ולגמרי מיותר, המבטל את זמנה היקר של הרשות האוכפת.
חסימת רכבך על ידי זר, אקראי (או לא), היא אחת מסדרת פשעים שבין אדם לחברו, שהפכו לרעה חולה הגורמת סבל לרבים, והיא הראשונה מבין העבירות שגורמת לאזרח לחוש כי בארצנו כל דאלים גבר. אין דין ואין דיין. המחוקק, שתפקידו להסדיר ולהבטיח את חופש הפרט, חייב להחמיר ברף הענישה ולאפשר את השימוש בה לכל זרועות האכיפה. ועל זרועות האכיפה, הרושמות לנו דו"חות על ימין ועל שמאל, חובה להעמיד בראש סדר העדיפויות את האזרח, שבסך הכל רצה לצאת מביתו, או לחזור אליו, בשלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו