"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אחרי הפיגוע על כביש 60: להחזיר את הביטחון לצירים

,עודכן

בשלב זה השב"כ מטיל עדיין איפול על כל המידע הקשור לפיגוע שבו נרצח הרב רזיאל שבח ז"ל. מה שאפשר להעריך בהתבסס על העובדות הפשוטות הוא שמדובר בחוליית מחבלים מאומנת. ירי מרכב "חולף" תוך כדי נסיעה זה לא מה שצעיר עצבני עם הכשרה אסלאמיסטית ותת-מקלע קרלו מאולתר מסוגל לבצע - כך שזה מדאיג.

הקליעים הם של נשק תקני, שיכולים לשמש גם רובי סער אחרים ולאו דווקא רובה "קרלו" מאולתר, כמו אלה שבהם השתמשו מחבלים בפיגועים אחרים. זה אומר שקיימות חוליות טרור שישראל לא עלתה עליהן. וזה המפתח. בסופו של דבר, צה"ל והשב"כ פיתחו יכולות כאלה, שהארגונים הממוסדים מתקשים להוציא פיגוע. הפעולה משלשום מראה שאי אפשר לסכל מראש כל מחבל בשלב התכנון.

הפעילות ההגנתית בצירים הורידה פרופיל. אתמול, אחרי ההלוויה, שמענו את דברי קצין הביטחון של יהודה ושומרון שטען שצריך להחזיר את המחסומים במקומות מסוימים. מי שנסע בשטחים בשנתיים האחרונות, בדרך לגוש עציון או בדרכים מצפון לירושלים, יכול היה להתרשם שנוכחות צה"ל כמעט אינה מורגשת. זה טוב, וזאת יכולה להיחשב כהצלחה של פעילות הביטחון. במקום להיראות בצירים, צה"ל מזהה באמצעים שברשותו כל פעילות עוינות ומגיע לבתי העבריינים. הוא עוצר זורקי אבנים, מגיע לבתי דפוס שמהם מופצים דברי הסתה או התססה, שם יד על צינורות המימון ומנסה לגדוע את הפיגוע בנתיבי ההתגלגלות שלו מרעיון רצחני של מפגע או שניים ועד הגעתו לביצוע ליד שער שכם או בציר‭ .60 ‬

ישראל הורידה למינימום את המחסומים. זאת המדיניות, והרמטכ"ל גדי איזנקוט חזר על כך בהרצאה לפני שבוע. מצד אחד, להגיע לחדירה נקודתית במקומות שבהם מנסים לייצר פעולות טרור; מצד שני, לאפשר נורמליזציה רחבה ככל האפשר ובעיקר יציאה לעבודה של הפלשתינים והליכה לבתי הספר.

אבל בלי קשר למחסומים בצירים מסוימים, קיימות דרישות המתיישבים לשיפור משמעותי באמצעי הקשר וכן התאורה בצירים מסוימים או בקטעי צירים. אין ספק שתאורה מתאימה יכולה לסייע מודיעינית, אם יש מעקב ממצלמות. יש היום יחידות תצפית על צירים מסוימים, שמאפשרות זיהוי ותגובה מבצעית. הדרישה לתאורה ולשיפור הקשר בשטחים מתים היא לגיטימית, וההשקעה היא לא אסטרונומית. כרגע, לאחר שאירע האסון, אפשר להעריך בביטחון מסוים כי כוחות הביטחון יגיעו למחבלים. מוטב שיחסכו לציבור הישראלי דיונים בפריים-טיים ויוותרו הפעם על "מעצרם לצורך איסוף מודיעין". אפשר לוותר במקרה הזה על מודיעין, אי אפשר לוותר על הרס בתי המחבלים במהירות האפשרית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר