לא חייבים תואר אקדמי

שיעור ההשכלה האקדמית של אזרחי מדינת ישראל הבוגרים עמד בשנת 2015 על כ־50%, המקום השלישי במדינות המפותחות, אבל הפריון של העובדים הישראלים נמצא בתחתית. הבעיה אינה נמצאת בכמות המשכילים הישראלים אלא באיכות ההשכלה שלהם. בישראל נוצרה תפיסה שלפיה רק עם תואר אקדמי ניתן למצוא עבודה, ויש סטיגמה שלילית למחוסרי תואר. לכן ניתן למצוא בישראל מקצועות הנלמדים כתואר אקדמי, למרות שבמדינות אחרות מסתפקים בהכשרה מקצועית של שנה או שנתיים. אפשר לומר אפילו שבישראל נוצרה הסללה ללימודים אקדמיים גם למי שאין בכך צורך ושאינו מתאים.

כשסילבן שלום הטיח בנתניהו: "שהבן שלך יהיה פחח", כתבתי מכתב פתוח לבני הבכור והודעתי לו שאם יבחר להיות פחח או מסגר כמו סבא שלו, לא תהיה לי שום בעיה עם זה. כל עוד הוא יהיה טוב בזה ויאהב את העבודה, הוא כנראה ירוויח יותר מאשר בוגר משפטים ממוצע.

בישראל יש 73 מכללות טכנולוגיות ולומדים בהן כ־26 אלף סטודנטים בשנה אך רק 46% מסיימים את הלימודים ומקבלים דיפלומה, ורק כמחצית מוצאים עבודה בתחום לימודיהם. במרבית המכללות מספר מקבלי הדיפלומה אף נמוך מ־39%. במכללות מתרצים את הנתונים הללו בתקצוב נמוך, אבל האם באמת יש הצדקה לקיומן של 73 מכללות? האם 356 סטודנטים בממוצע למכללה הוא מספר הגיוני? מובן מאליו שחלק מבעיות התקצוב נובעות מחסרון לקוטן ועל חלק מהמכללות להיסגר. כך גם מסלולי לימוד שבוגריהם לא משתלבים בשוק העבודה צריכים להיסגר. זו אמת פשוטה אך לא נעימה למרצים במסלולים אלו, או למנהלים של המכללות הקטנות.

מצבן העגום של המכללות הטכנולוגיות והסטיגמה שבישראל חייבים תואר אקדמי מביאים לחוסר עצום בתעשייה. בישראל אי אפשר להשיג רתכים ועובדי ייצור מיומנים.

כשבמכללות מוחים על הכוונה לאפשר הכנסת עובדים זרים מיומנים, הם בעצם יורים לעצמם ברגל. במקום להביא פועלים מרומניה, מפעל שלא יכול להעסיק את מספר הפועלים המיומנים הדרוש לו בישראל פשוט יעבור כולו לרומניה. במקרה כזה, לשום בוגר של המכללות לא תהיה עבודה.

בסופו של דבר, תפקיד המכללות הוא לוודא שלא ישתלם למפעלים להביא עובדים מרומניה כי יהיו להם כאן מספיק עובדים ישראלים בעלי מיומנות מאוד גבוהה, דוברי עברית, שלא צריך להטיס אותם ולדאוג להם לדיור. בזה הן מתחרות ועל זה הן נמדדות. יתכבדו המכללות ויעסקו בזה במקום לשבות.