עורו, חברות. מי שעדיין לא הבין, שיטת ההסתדרות פרצה גבולות ומעתה גם גופים עסקיים וציבוריים יכולים לרכוב על הגל. רוצים כסף מקופת המדינה? הקלות ברגולציה? אין בעיה! ספרו לנו כמה עובדים יש לכם, ואם הם רבים ויש פוטנציאל לפטר אותם תזכו בקופה. כמובן שעובד מהפריפריה שווה בערך כמו שלושה עובדים מהמרכז.
אחרי שהממשלה נכנסה לפאניקה מהפיטורים בטבע, גם ECI פרסמו על כוונה לפטר 100 עובדים והמדינה נרעשה. אתמול גם עיריית ירושלים התריסה באוצר שאם יתבצע קיצוץ בתקציבה המהלך יגרור גל פיטורים בעירייה. עכשיו כל שנותר לשרי הממשלה הוא לרוץ אחרי החברות ולכבות את השריפות הדמיוניות, וכמובן לחזור ולספר לנו על ההישגים במניעת פיטורים. כך הממשלה למעשה לוקחת אחריות על התנהלות החברות הגדולות במשק, ממש כמו במדינות שאנחנו מאוד לא רוצים להידמות להן.
אנחנו חיים בעידן שהתופעה הזו תלך ותתעצם. המבנה הסולידי של החברות כבר לא מתאים לתקופה. אנחנו יודעים זאת מחיינו האישיים - בניגוד לדורות הקודמים רובנו כבר לא מצפים לעבוד במקום עבודה אחד על הפנסיה. זה אפילו רצוי להחליף מקומות עבודה, ואפילו לשנות מקצועות והתמחויות. זה ברמת הפרט.
ברמת המדינה המשמעות היא שחברות משתנות. הטלפון החכם מוציא מהשוק תעשיות של נגנים ומצלמות; שינויים בשוק התרופות בעולם מוציא מהשוק צורך בחברות מסוימות; שינויים בעולם הדפוס מוציאים מהשוק מקצועות של קדם דפוס ועובדי דפוס רבים; האינטרנט מצמצם את שוק הדפוס וכדומה. אז מהו תפקיד המדינה? האם זה תפקידה לשמר את הקיים? לקחת אחריות על השינויים המחויבים על ידי המציאות החדשה? כמובן שלא!
גם אם השינויים האלה יוצרים בעיות לחלק מהמפוטרים שלא בקלות ימצאו את עצמם בתעסוקה חדשה. אלא שהעובדה היא שתופעת האבטלה בארץ, כמו במדינות מפותחות אחרות, רק מצטמצמת. השינויים יוצרים מציאות טובה יותר לכולנו. העולם הטכנולוגי החדש ייתר מקצועות ותפקידים פוגעניים, כמו עבודת ידיים מזיקה בבית הדפוס, סבלים בנמל ועוד.
ניסיונות הממשלה למצוא פתרונות במקום השוק לא רק נועדו לכישלון, הם אלה שמסבים נזק של ממש לשוק. הם גורמים לבזבוז כספי ציבור; הם מרחיקים חברות חדשות מישראל, מכיוון שהקושי בפיטורי עובדים הוא שיקול מרכזי בשכירתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו