"המצב הקיים" שמצוין בדו"ח טאוב כולל שוק עבודה קשיח בגלל ארגוני עובדים שלא מבינים את הצורך בשיתוף פעולה עם המגזר העסקי; עודף חמור ברגולציה שמקשה על עסקים להתנהל, מייקר מוצרים ושירותים ומבריח מכאן משקיעים; חסמי יבוא שמקטינים את היקף סחר החוץ של ישראל, מייקרים את התוצרת המקומית ומייקרים את השקל באופן שפוגע ביצואנים; שוק דיור שסובל ממחסור חמור בדירות ופוליטיקאים שבמקום לעסוק בצד ההיצע מבזבזים את זמנם על פתרונות קסם בתחום הביקוש לדירות; ושתי קבוצות אוכלוסייה גדולות - חרדים וערבים - המאופיינות במוטיבציה נמוכה מכדי להשקיע בחינוך המתאים לשוק העבודה הישראלי ולא נושאות מספיק בנטל הכלכלי.
אבל, בהינתן כל אלו, נראה שבסוף שנת 2017 המשק עומד בנקודת שיא. האבטלה בשפל חסר תקדים, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמצא בשיא (למרות ירידה קלה בתעסוקת גברים חרדים), השכר הריאלי עולה דרמטית בכל העשירונים ואיתו רמת החיים. אך זו הבעיה עם מצבים טובים, הם גוררים אופטימיות יתר ונדיבות יתר ויד קלה מדי על ההדק לחלק מתנות. הם משכיחים את התהליך שעברנו. כך, למשל, כבר ב־2017 דיווח הכלכלן הראשי באוצר על ירידה בשיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שהורדת הקצבאות הכניסה חרדים לשוק העבודה, וכשהעלו חזרה את הקצבאות חזרנו אחורה.
דווקא בזכות המצב הטוב שבו אנחנו נמצאים יש לנו הפריוויליגיה לייצר את הרפורמות שהמשק כה זקוק להן. רפורמת גמישות בשוק העבודה, הוצאת גורמים חיוניים כמו חברת החשמל, הרכבת, נמלי הים והתעופה מידיהם של הוועדים המושחתים, הקטנה דרמטית של הרגולציה וחסמי היבוא, רפורמה בתכנון שתאפשר הגדלה מהירה יותר של היצע הדירות, רפורמת גמישות ניהולית בחינוך שתאפשר להעלות את רמת המורים ולשפר את ההשכלה הבסיסית בישראל, והקטנה נוספת של התמריצים השליליים שעוצרים את השתלבות החרדים והערבים. את המצב הטוב כדאי לנצל כראוי. לא עוד נטו שוחד בחירות אלא נטו עתיד כלכלי ורוד לישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו