למה הפגנתי בכיכר ציון

לא השתתפתי בהפגנה ברוטשילד, ולא בשל קומץ הפרובוקטורים שהכתימוה, כי אני מתקומם כשקומץ פרובוקטורים הנושאים תמונה של רה"מ במדי אס.אס מכתימים קהל רבבות. לא הגעתי להפגנה ברוטשילד, כי היא המשך ההפגנות נגד היועץ המשפטי בפתח תקווה. היועמ"ש הוא מצביא המלחמה בשחיתות, ומנהל אותה באומץ וביושר, בנחישות ובדבקות. ההפגנות נגדו היו חבלה מכוונת במאבק בשחיתות, שמעידה על כוונות זרות של מחולליהן. אני מזדהה עם תחושות האלפים ברוטשילד, אך איני אוהב להיות סטטיסט במיצג של אינטרס זר.

לא כן בהפגנה בירושלים, הפגנה אותנטית של אזרחים שבהשקפת עולמם מזדהים עם עמדות הממשלה הקיימת, אך מסרבים להיות סטטיסטים במיצג של אינטרס פרטי של מנהיג, שלהצלת עורו מצית תבערה לאומית, שסופה מי ישורנו. איני מדבר על החשדות הפליליים. אני מאמין בשלטון החוק בישראל ובגורמי האכיפה, וסומך על עבודתם המקצועית. לבנימין נתניהו עומדת חזקת החפות כמו לכל אזרח אחר.

האינטרס הציבורי המובהק הוא ניהול חקירה יסודית, שלא תותיר אבן בלתי הפוכה, כדי לבדוק את החשדות הכבדים. וכאשר רה"מ מוביל מסע לפגיעה בחקירה באמצעות חקיקה והסתה - המסע הזה חמור ומושחת יותר מכל החשדות נגדו גם יחד.

כאשר רה"מ וסביבתו מסיתים את המוני הציבור נגד משטרת ישראל, עורכים מסע שיימינג נגד מפכ"ל המשטרה אלשיך, שכל חטאו הוא נאמנותו למדינה ולחוק ולא "למי שמינה אותו", ומחוקקים חוקי מגה־שחיתות ובראשם החוק "הצרפתי", שמעמיד את רה"מ מעל החוק ועלול להפוך את ראשות הממשלה לקרנות המזבח - זה הרגע שבו אני, כאזרח פטריוט, אומר: עד כאן! וכמוני פטריוטים רבים.

איני יודע מה תעלינה החקירות בממד הפלילי. אולם הרף שעלינו, כאזרחים במדינה דמוקרטית, להעמיד בפני הנהגת המדינה, גבוה לאין ערוך יותר מהסף הפלילי. יותר משהמאבק הוא נגד, הוא מאבק בעד - בעד הנהגה ישרת דרך, המבוססת על ערכים של ממלכתיות, דוגמה אישית, טוהר מידות, ניקיון כפיים, יושרה, אמת ו"הצנע לכת".

הנאמנות, המחויבות וההזדהות של אזרחים פטריוטים אינן למחנה, למגזר, למפלגה או למנהיג, אלא למדינת ישראל ולעם ישראל. המחויבות הזאת הביאה אותי במוצ"ש לכיכר ציון. כל אימת שאני מתבטא ברוח זו, אני מקבל תגובות בנוסח: "מה אתה מעדיף, ממשלה שתיסוג מהגולן?" גם אם אתעלם מן העובדות ההיסטוריות על המו"מ שניהל נתניהו עם אסד, אני רואה לנכון להבהיר: המאבק על גבולות המדינה חשוב ביותר. המאבק על תוכנה של המדינה, על דמותה של החברה, על צביונה של ההנהגה, חשוב לא פחות. במאבק על דמותה של המדינה יש לגלות אותה נחישות כמו במאבקים על גבולותיה.