"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שלי יחימוביץ' והכתם של גורודצקי

,עודכן

בחודש האחרון פרסמה ח"כ שלי יחימוביץ' בעמוד הפייסבוק שלה שש רשומות (פוסטים); ארבע הוקדשו לנשים שהתלוננו על הטרדה או פגיעה מינית. יחימוביץ' חיה ונושמת את כאבן של הנשים הללו. אם נבחן את טיב פרסומיה, נראה שהיא מפנה את אור הזרקורים אלינו - החברה השופטת מראש את המתלוננות - ואל מערכת המשפט שמבצעת בהן, על פי יחימוביץ', "אונס שלישי".

יחימוביץ' כועסת על התופעה ותגן על כל אישה מפני הזלזול, ההשפלה והאשמת הקורבן. כל אישה, פרט לאחת - סבטלנה גורודצקי, הבת החורגת של הפמיניזם הישראלי.

לאן נעלמה האש הבוערת של הח"כית הלוחמנית הזאת? הרי היו לה נקודות ממשק ברורות עם גורודצקי. אך כאשר ח"כים מסיעתה טענו - בלי למצמץ - שגורודצקי משקרת ושמישהו "קנה" אותה כדי שתמציא תלונת שווא, הח"כית הלוחמת מילאה פיה מים.

כשח"כים מסיעתה רמזו באופן שאינו משתמע לשתי פנים שגורודצקי נוכלת רודפת בצע שמכרה את נשמתה לשטן - רק מכיוון שהתלוננה על הטרדה מינית ומעשים מגונים נגד מני נפתלי - יחימוביץ' הסתכלה לצד השני ולא טרחה לציין שגורודצקי לא פנתה ביוזמתה למשטרה, אלא נקראה לתת עדות.

כשאותו חוקר משטרה שחקר את גורודצקי חקר גם את החשוד שלה, שקיבל מעמד של עד מדינה על נושאים אחרים (מי אמר ניגוד עניינים?) - יחימוביץ' היתה עסוקה בכתיבת סטטוסים פמיניסטיים ובחרה להתעלם מההשפלה שגרמו חברי סיעתה לאישה אחת שעשתה את כל הדרך - כולל בדיקת פוליגרף שבה נמצאה דוברת אמת. הדעת נותנת שההתעלמות הסלקטיבית של יחימוביץ' לביזיונה של גורודצקי קשורה באדם אחד - מני נפתלי. מי שמתלוננת נגד מני נפתלי לא טובה לשמאל כי היא טובה לנתניהו, ולכן לא יכולה לצפות לתמיכתה של שלי. זהו מקרה מובהק שבו השיקול הפוליטי גבר על העיקרון הפמיניסטי.

התוצאה - מתלוננת אחת ראתה לגיהינום את הצהוב בעיניים, כי כולם ידעו שמותר לומר עליה הכל וחוקי התקינות הפוליטית או המוסרית לא חלים בעניינה, ובכלל שום חברת כנסת פמיניסטית לא תגן עליה. בשבוע שעבר התבשרנו כי התיק של גורודצקי נסגר בשל חוסר ראיות, כפי שקורה בהרבה תיקים שבהם מדובר במילה של מתלוננת מול המילה של החשוד.

עיתונאיות פמיניסטיות, שימים אחדים קודם לכן זעמו על סגירת התיק של ח"כ סלומינסקי, מיהרו לברך את נפתלי ברשת. נפתלי עצמו מיהר להתראיין בתקשורת האוהדת והמשיך לרמוז שגורודצקי נקנתה בכסף. יחימוביץ' תפרסם בוודאי רשומות נוספות בהגנה על כבודן של מתלוננות, אבל כתם אחד לא יימחה בהיסטוריה של מאבק הנשים - כתם ההשפלה של סבטלנה גורודצקי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר