עם כל הברכות שמגיעות לנשיא ארה"ב, דווקא ההכרזה הצנועה של ממשלת צ'כיה כי היא מכירה בירושלים כבירת ישראל מחממת את הלב. פעם חשבתי שאם יש אופציה משפטית־מדינית לכינון קונפדרציה בין שתי מדינות שאין להן גבול משותף והן אף נמצאות בשתי יבשות נפרדות, ישראל וצ'כיה היו מועמדות לכינון הישות הזאת.
קודם כל ההבדל התהומי, הבלתי ניתן לגישור, בין שתי השכנות צ'כיה וגרמניה. בגרמניה הציג ערוץ חדשות מרכזי את השערורייה הנוראה של טראמפ במשך כעשר דקות מתוך מהדורת חדשות של רבע שעה. הקריין נימק, מדוע שהנשיא האמריקני יעשה צעד כל כך לא הגיוני: "בגלל תומכיו האוונגליסטים ו'תורמים עשירים'". מתברר שגרמניה לא משתנה. אנטישמיות היא כמו מלריה. לא עוברת. "תורמים עשירים".
לעומת ההתקפה של זיגמר "ג'יבריל", שר החוץ הגרמני, זוהרת עמדתו של נשיא צ'כיה מילוש זמאן. הצ'כים יודעים מה זה להיות מדינה קטנה שאספסוף של מדינות חזקות וצבועות מוכר אותה. ראינו זאת אתמול בקבלת הפנים הצוננת של הנשיא מקרון בפריז. האהדה הצ'כית לישראל בעידן הפוסט־קומוניסטי באה ממקום של מרד. בצ'כוסלובקיה של 1948 היתה אהדה אמיתית למדינת ישראל שזה עתה הוקמה, והסיוע הצ'כוסלובקי רשום בדברי ימי עמנו. לאחר מכן בא השפל של ימי משפט פראג האנטישמיים, וב־1967 פרצה שוב האהדה העממית בעקבות הניצחון הצבאי, שעד היום אירופה והשמאל הישראלי והאמריקני מתאבלים עליו. לא הצ'כים.
ידוע שהניצחון בששת הימים העניק אומץ והשראה ל"אביב של פראג", שהפך לחורף בן 20 שנה. היום אפשר לראות את זה גם במסמכים. לפני כמה חודשים יצא ספר מסמכים מהארכיונים של המדינות הקומוניסטיות, הנוגע לישראל וליהודים. עורך הספר הוא אנדראס קובץ'. משפט אחד שאמר שליט צ'כוסלובקיה נובוטני בישיבה של הלשכה המרכזית של המפלגה (ב־20 ביוני 67') מרמז כיצד העניק הניצחון הישראלי ב־67' רוח גבית לכוחות החופש והדמוקרטיה שחוללו את "האביב של פראג". נובוטני אמר: "אנחנו חייבים להנחות את משרד הפנים לפעול בצורה יותר תקיפה נגד הגורמים שמנצלים את המצב לצורך הפגנות נגד המדינה ונגד המפלגה". "המצב" - זה ההלם שספג הגוש הסובייטי בעקבות הניצחון.
הצ'כים לא נחשפו בינתיים למכבש התעמולתי האנטי־ישראלי של מדינות האיחוד האירופי. חוויית היסוד ההיסטורית שלהם היא שהעניין הערבי הוא אינטרס אנטי־דמוקרטי ואנטישמי, שהשותפה שלו היא בריה"מ לשעבר. הם יודעים את האמת על שקרי התעמולה הפלשתינית והמוסלמית, שקיבלו תנופה אדירה ממכונות התעמולה הקומוניסטיות. לכן, כאשר הערבים משמיעים זעקות שבר נגד ישראל, משהו מתעורר אצל הצ'כים והומה מבפנים. כך גם כאשר הם רואים פרצוף של כרוב חמוץ על מסכי הטלוויזיה הגרמניים. אפשר רק לשאול את הקנצלרית אנגלה מרקל: מדוע הצ'כים יכולים והגרמנים לא? מדוע גרמניה מתייצבת בכל פעם לצד אויבי ישראל? גם את זה הצ'כים מבינים על רקע 1938. צרפת כבר מתנהגת כמדינת חסות מוסלמית. בתוך הצביעות האירופית והאנטי־ישראליות הפבלובית של האיחוד האירופי, הצ'כים בולטים ביושר וביושרה שלהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו