נס מאגרי הגז – עתיד ורוד לישראל

בזמן שהפריים־טיים מוקדש לאינדוקטרינציית השחיתות, אין מקום לעיסוק ב"זוטות" בסדר גודל בינלאומי, כמו החתימה בראשית השבוע על הסכם הבנות להנחת צינור גז מישראל לאירופה בין ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה, שמימושו הופך את ישראל לשחקנית חשובה במשק האנרגיה האירופי. אינטרסים היו ועודם שם המשחק. אירופה, המבקשת להפחית את התלות בגז הרוסי, זקוקה לגיוון מקורות. הגז ממזרח הים התיכון יכול לספק אותו. ועדיין לא דיברנו על האינטרסים המשותפים במשק הגז עם מצרים. קוראים לזה גיאו־פוליטיקה.

חבל רק שמסך העשן הכבד שמייצרת אש ההשנאה כלפי מגלי ומפתחי מאגרי הגז בישראל, כמו גם כלפי "השותפה לפשע הפיתוח" ("שחיתות" כבר אמרתי), הלוא זו הממשלה, מסמא את עיני הציבור מלראות את השפע והברכה שאותם מאגרים משיתים עלינו.

"נס" תגליות הגז, בזכות המדינה, שלאחר 50 שנות כישלון חיפוש ממוסד אחר משאבי טבע שחררה רישיונות ליזמים, ובזכות היזמים שסיכנו הון עתק בקידוחי אקספלורציה (שמטרתם לבדוק הימצאות נפט, גז או מחצבים בשטח שבו קודחים) – מהווה תרומה שאי אפשר להפריז בחשיבותה לחוסנה של המדינה. הפיכתנו לשחקנית האוחזת בידה אסים במגרש הגיאו־פוליטי, היא שנייה בחשיבותה לעצמאות האנרגטית, שמשמעה יציאה מתלות לחירות. הבריונים שבחוץ כבר לא יכולים לאיים בהטלת אמברגו על יבוא הדלק. יש לנו משלנו. עבור ישראל, שהיא אי אנרגטי הנעדר גיבוי לאספקת החשמל שלה, דוגמת זה הקיים במדינות אירופה בזכות שכנות טובה, מדובר בלא פחות מאירוע מכונן. חג עצמאותו של משק האנרגיה.

זאת ועוד. בארץ, ברוח הבניית המציאות שמטרתה לגרום לכולנו להתבונן בחיים הטובים בארץ דרך משקפיים שחורים, הפך שיתוף הפעולה בין יזמי הגז לממשלה לסמל שחיתות מבית ההון־שלטון (להד"מ). אך ראו זה פלא: ב־OECD רואים בפיתוח המאגרים לא פחות ממפתח מרכזי וממובילי הצמיחה בישראל. כך נתבשרנו מידיעה קטנה בעיתון בבוקרו של כ"ט בנובמבר ("ישראל היום"), המדווחת שארגון המדינות המפותחות, ה־OECD, מעריך שכלכלת ישראל צפויה לצמוח ביותר מ־3.4% בכל אחת מהשנים 2018 ו־2019 – פי שניים ויותר מהצמיחה הצפויה בארה"ב ובאירופה. בראש רשימת הגורמים לכך ניצבות תגליות הגז, ובצדק.

מי שמשכיל להתבונן מעבר למסך העשן, מבין שמדינת ישראל לא רק "קיימת", אלא שבניגוד למשתקף חדשות לבקרים בשיח הציבורי, היא מתפתחת, פורחת ומשגשגת. אז נכון שעלות רכיב הגז במחיר החשמל צריכה להיות מופחתת בשליש לפחות, אם לא יותר מזה, אבל זה עשוי לקרות בקרוב, במקביל להזרמת הגז ממאגרי כריש, תנין וכמובן מלויתן.

יש עוד לדבר על החוסן הכלכלי, על ההפחתה הדרמטית בהוצאת מט"ח, הנובעת מביטול הצורך לרכוש דלקים לאנרגיה, על הכסף שנשאר בבית, על מאות המיליונים שיעשירו את קופת המדינה מהמיסוי, ההשפעה על בריאות האזרחים, ועל הוצאת השלטר מידי חברת חשמל בזכות ביזור התחנות וייצור החשמל הפרטי (בגז). יש לנו משאב שעד לפני פחות משני עשורים יכולנו רק לחלום עליו. העתיד כבר כאן, והוא נראה טוב יותר.