אם אראה כלב עם טלית וכיפה "מניח תפילין" בכותל לא אחשוב שזאת יהדות וגם לא פראפרזה על יהדות - אחשוב שזה חילול הקודש, וכך גם אבא של רובכם והסבא רבא של כולכם. לעומת זאת, כשאני רואה את הכלב רקסי של משפחת פרידמן מאילנוי חוגג בר מצווה, אני חושבת שזה קצת מצחיק וקצת עצוב ואז מדפדפת לסרטון הבא ביוטיוב. נו ביג דיל. לא עולה על דעתי לחנך את משפחת פרידמן היהודית אמריקאית, או לנסוע לשול המקומי והרפורמי בפרבר שלהם ולנתק את מערכת ההגברה בערב יום כיפור ובטח שלא להעיף את הבופה הלא כשר שהם סועדים ממנו בתום התפילה.
העובדה שמשפחת פרידמן חושבת שמותר לה לעשות לי כישראלית את מה שאני לא אעז לעשות לה - היא בעייתית במקרה הטוב. חלקים מיהודי ארה"ב נעלבים כעת עד עמקי נשמתם הפרוגרסיבית מהסירוב הישראלי להטמיע את ערכי הרפורמיזם (יהיו אלה אשר יהיו) במרחב המזרח תיכוני שלנו. העלבון הזה הוא כלי לא הוגן ודווקא בגלל כך הוא יעיל, כי עמוק בתוכו הוא משהו אלים, בוטה וכוחני מאוד.
היהודי הרפורמי/אמריקני אינו האנדרדוג בסיפור הזה הוא רק מתחפש לכזה. הבחירה בעלבון ככלי ניגוח אינה סתמית - זה אחד הכלים הכי מתוחכמים של המהפכה. "אני נעלב משמע אני צודק", זה הנשק היעיל ביותר של המשטרה המפחידה ביותר בחברה המערבית, משטרת התקינות הפוליטית. המשטרה הזאת היא בת כלאיים של שני אדונים - הפוסט מודרניזם ותורת הדיכוי הפוליטית של מארקס.
השעאטנז הליברלי יהודי נשען על שני היסודות הללו - הכל יחסי, אין אמת, הכל מותר ואם אתה חושב אחרת אתה מדכא אותי וכשאתה מדכא אותי אני נעלב וכשאני נעלב אני כועס וחכה חכה כשתרצה שאממן לך עוד כיפת ברזל. המשחק הזה לא הוגן כי הוא משחק סכום אפס - יש כאן התנגשות חזיתית של ערך מול ערך: קיבלת ערך אחד - משמע ויתרת על הערך שלך, וזה בדיוק מה שכמה יהודים אמריקנים דורשים מהיהודי הישראלי - לוותר בשם ערך "הגיוון הקדוש" על כל מה שקדוש לו.
עד כמה קדושה המסורת האורתודוקסית ליהודי הישראלי הממוצע? שאלה קלה נורא: לפיד וגבאי יכולים לענות לכם עליה תוך שניות דרך משחק ה"אני לא שכחתי להיות יהודי" שהם משחקים לאחרונה, האצבע שלהם נמצאת יופי על הדופק של הסנטימנט הישראלי בבואם לקושש קולות. והסנטימנט הזה, גם כשהוא מסורתי, רחוק מרחק שנות אור מהזרם הרפורמי - לאישה הישראלית הממוצעת לא דחוף לשים כיפה ולהניח תפילין, הרבה יותר דחוף לה לבצע רפורמות בדיני הגט והעגינות; אבל חשוב לה שהרפורמות האלה יתבצעו בתוך המסגרת האורתודוקסית.
היהודי הישראלי אינו מדיר את היהודי האמריקני - לא מהכותל ולא מהלב. הוא רק מבקש שיכבדו את תנאי המקום ולא יאנסו אותו לקבל חוקים שמתנגשים חזיתית עם אמונתו הדתית. אולי מדובר באמונה שמרנית אבל היי, בזכות השמרנות המשוגעת הזאת אנחנו עדיין קיימים כעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו