הקמפיין נגד הטרדות: לא פחות ממהפכה

בשבועות האחרונים אין יום שבו לא מתפרסמת עדות חדשה וכואבת מעל גבי העיתון או בפייסבוק כחלק מקמפיין העדויות על הטרדות מיניות - #MeToo - שהחל בארה"ב והשפיע באופן עצום גם על השיח הציבורי בארץ.

כל עדות מהעבר הקרוב או מהעבר הרחוק חושפת עוד סיפור אישי וכואב על הטרדה, ניצול או פגיעה מינית.צונאמי זה של עדויות מראה באופן ברור שמציאות חיי העבודה של נשים היא מציאות קשה - מציאות שבה נשים רבות עוברות פגיעות והטרדות כדבר שבשגרה. זאת מפני שיש מי שמרשה לעצמו לפגוע ולקחת, כי הוא יודע שלא יקרה לו כלום. זו מציאות סמויה מן העין הציבורית, אך ידועה ומוכרת היטב לנשים רבות.

בד בבד עם עדויות שמתפרסמות מכל עבר, נשמע זמזום בלתי פוסק של קולות שמתלוננים על אינפלציה: די! נמאס! אי אפשר להכיל זאת עוד! נשמעים גם קולות שאומרים שהנשים מגזימות, שמדובר בשיימינג ובהשחרה שלא לצורך - גם של גברים שמזמן כבר לא איתנו.

כל מי שחושב או חושבת שמדובר בהגזמה, כל מי שסבור או סבורה שזה לא לעניין להשחיר כך פוגעים ומטרידים - טועה. מי שהעז לפגוע, מי שהעז להטריד, ראוי להיענש. מה שפעם נשאר בינו לבינה פורץ החוצה, וטוב שכך. התהליך שקורה עכשיו הוא בעל משמעות אדירה - הוא יכול לייצר הרתעה, איום, וכך למנוע ממטרידים נוספים להטריד ומאנסים להמשיך לאנוס ולפגוע.

השינוי שמתרחש לנגד עינינו ייחרט על דפי ההיסטוריה. נשים לא מוכנות עוד להסכין עם העובדה שעליהן לחיות בתוך פגיעה סמויה מן העין - שקופה ולכאורה בלתי נראית. נשים מקבלות אומץ ותעוזה כשהן רואות את אחיותיהן מדברות וחושפות. הרי בכל יום נשים בארץ ובעולם עוברות הטרדות מיניות, מעשים מגונים ואונס, אך במרבית המקרים הן שותקות וכך גם הסביבה - כאילו כלום לא קרה.

צריך לומר בקול ברור: פריצת קשר השתיקה ופרסום העדויות באופן גלוי וללא בושה הם מהפכה חברתית ומטרה מרכזית בפני עצמה. במקום האשמת הקורבן, מופנית היום אצבע מאשימה כלפי הפוגע. במקום קשר שתיקה, זורמות העדויות כמו נהר גועש. איש אינו חסין עוד.

מהפכה זו לא תהיה משמעותית ולא תיצור שינוי חברתי של ממש אם לא תופנה אצבע מאשימה, לא רק כלפי המטריד, אלא גם כלפי הסביבה; אם לא תופנה אצבע כלפי הארגונים שבהם התרחשה הפגיעה, ואם לא תופנה אצבע גם כלפי כל אלו שראו ושתקו. בארגונים רבים אנשים עדיין רואים ודוממים, שותקים ומחרישים.

קמפיין #MeToo חייב להשאיר אדמה חרוכה. צריך לזכור שיש עוד הרבה מאוד הטרדות ופגיעות שלעולם לא יקבלו פרסום ובמה, ולא יעניינו שום עיתונאי ושום תוכנית תעודה. כאשר מדובר בפוגעים שאינם סלבריטאים, הביוש הציבורי לא יביא להרתעה ולמניעה. ולכן יש לקרוא לכל ארגון ולכל מקום עבודה, לכל מנכ"לית ומנכ"ל, לפעול באופן אקטיבי ויזום וליצור סביבה ארגונית בטוחה ומוגנת לעובדות ולעובדים.

הכותבת היא מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית