"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ישראל וירדן: ליזום הפשרת היחסים

,עודכן

בכנס בינלאומי שהתקיים בארץ בספטמבר האחרון שבו השתתפתי, נכח גם אורח מירדן המוכר היטב בישראל. הוא השתתף בעבר בשיחות השלום בינינו לבין הירדנים, אינו מהסס לבוא לכנסים אצלנו בנושאים שונים, וכיום נחשב מי שיש לו קשרים טובים עם בית המלוכה. בכנס דיברנו על המשבר החריף שפרץ בין שתי המדינות בעקבות הירי ההגנתי של המאבטח בשגרירות שלנו בירדן ושני הירדנים שנהרגו בעקבות זאת.

אף פעם לא ראיתי את האורח מירדן כה נסער כמו שהיה באותו כנס. הוא קבע בנחרצות כי ירדן לעולם לא תסכים לשובה של השגרירה הישראלית לרבת עמון, מאחר שרואים בה אחראית ישירה למשבר. לגבי שאר ההיבטים של המשבר, הוסיף, הדברים ניתנים לפתרון. אני מודה שהייתי מופתע מהסגנון, והטון שלו לא השאיר אצלי ספק שהוא בעצם משקף עמדה ששמע בירדן.

אחרי שיחה ממושכת שבה ניסיתי לרככו - הוא נשאר בשלו. בסתר ליבי התקוממתי על התנהגות הירדני האורח, כי בכל זאת החלטותיה של מדינה עצמאית וריבונית כישראל - גם הן ריבוניות ועצמאיות. הירדנים לא יכתיבו לנו מה לעשות.

עד מהרה ראיתי שאני מדבר מהבטן, ולא מהראש. נעצור לרגע ונשקול מהי טובתה של ישראל בזמן העכשווי ולנוכח מה שקורה סביבנו והאתגרים שעימם אנחנו מתמודדים: האם עדיף להמשיך ולטעון כי ירדן זקוקה יותר לישראל מאשר ישראל לירדן, ובסופו של דבר תתרכך עם הזמן ותבטל את איומיה? או שאולי מוטב דווקא למצוא דרך לקצר את התהליך ולהחזיר את היחסים לקדמותם? אני בעד הפתרון השני.

בעולם הדיפלומטי יש מושג הנקרא agrément (הסכמה מראש) - מדינה ששולחת שגריר מטעמה חייבת לקבל את הסכמת המדינה המקבלת, בלי זה השגריר לא יוצא לארץ היעד. הפירוש המעשי הוא שנותנים למדינה המארחת את הפרוגרטיבה לסרב לקבל שגריר מכל סיבה שהיא. זה קרה לנו עם ברזיל, ונאלצנו למנות שגריר אחר אחרי המתנה של קרוב לשנה. מצרים התנגדה פעם למינוי שגריר מסוים, אבל בחרה לעשות זאת בשקט. על אף אי הנעימות, לירדן הזכות לסרב לקבל שגריר או שגרירה שלנו. זה לא נעים, זה מקומם, אבל יש כללי משחק בדיפלומטיה בין המדינות. לכן יש לשאוף לפתור את המשבר בלי דיחוי.

אחת האפשרויות לכך היא להחזיר לרבת עמון את מספר שתיים בשגרירות כממונה זמני על השגרירות, עד למינוי שגריר או שגרירה חדשים. אין תועלת להתבצר מאחורי בריקדות ולתת למשבר להתארך יתר על הרצוי, כי בסופו של דבר, אם ירדן תמשיך בסירובה להחזרת השגרירה שלנו - ניאלץ לקבל זאת בחריקת שיניים. עדיף, אם כן, להפעיל דיפלומטיה יעילה מאשר עקשנות עקרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר