"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סמל לכבוד, לסובלנות ולקדמה

,עודכן

סופו של דבר, תל אביב היתה ונשארה נקודת ההתייחסות שמייצרת את הדיון במציאות הישראלית. וזו אולי המסקנה הבולטת ביותר מפסיקת בג"ץ. בישראל קיימות עשרות ערי שינה שנראות וחיות אותו דבר, אין בהן שום דבר רע, רק שהן לא תל אביב. גם ירושלים וחיפה אינן תל אביב, וטוב שכך. לכל אחת יש הצביון שלה, אבל תל אביב יש רק אחת, ולכן טוב שנשארו המרכולים פתוחים.

תל אביב היא הפנים המתקדמות, הסבלניות והסובלניות של המדינה הזו, וככזו המרכולים הם רק נדבך אחד מני רבים שמעצבים את דמותה וגורמים לכל בן פריפריה לחלום שיום אחד אולי תהיה לו האפשרות להתגורר בה. והרי תל אביב מורכבת מפסיפס אנושי מרתק של בני הארץ הזו, שיכולים לחיות בכל כך הרבה ערים, אבל בוחרים, ולו לרגע, לחיות בעיר שמכבדת את כולם.

תל אביב אינה סובלת מכפייה דתית, אך יודעת לכבד את הדת ולייצר מודל של חיים בשלום, אלו לצד אלו. בראש השנה האחרון, בדרך לבית הכנסת, עצרו רבים מהמתפללים לקנות לעצמם משקה קר באחד המרכולים. וזה בסדר, איש לא כפה דבר זה על זה, ולאיש זה לא באמת היה אכפת. אחר כך, בבית הכנסת, התפללו כולם אלה לצד אלה. אז מה אם בסמיכות לבית הכנסת מכרו מצרכים? כיצד בדיוק זה פוגע בצביונה של העיר או בצביונה של המדינה?

לא דין תל אביב כדין ירושלים, זה ברור. אף על פי שגם בירושלים עצמה יותר ויותר חנויות ומתחמים פתוחים בסוף השבוע. זהו צו השעה, בתנאי כמובן שיודעים לשמר את הסטטוס קוו. חיה ותן לחיות. הדיבורים על הדתה או על חילון טובים לשיחות חסרות שחר ברשתות החברתיות או כדי לתפוס לרגע כותרות בעיתון. בסופו של דבר, תל אביב חיה ונושמת סובלנות. ומרוצי לילה ופקקים, אבל זה כבר סיפור אחר.

הנקודה החשובה בסיפור הזה, עם כל הכבוד לדת (ויש כבוד), היא העובדה שכדי שהמרכולים הללו יעבדו, מישהו צריך לעבוד בהם. האם מישהו נותן את הדעת על הנושא הזה? תיכנסו פעם למרכולים הללו ותראו צעירים קשי יום, עולים חדשים ואימהות שמשלימות הכנסה בשבת בבוקר, בשעה שרובנו זוכים לבלות עם היקרים לנו. אחרי ההחלטה של בית המשפט, חשוב לזכור ולדאוג לעובדים הללו, שעבור משכורת המינימום שהם מקבלים, מקריבים את יום החופש היחיד שלהם בשבוע. זה כבר לא עניין של השקפת עולם חילונית או לא, אלא עניין של בני אדם שחיים בינינו. התחושה היא שעבור האנשים השקופים הללו, איש לא באמת מנהל מאבק, לא הדתיים ולא החילונים.

אז אחרי שאנחנו חוגגים את ניצחון השגרה המבורכת, הגיע הזמן לדון בנושא החשוב באמת בסוגיית העבודה בשבת: העובדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עדי רובינשטיין

כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".

כדאילהכיר