אמנם בחירות אינן נראות כרגע באופק, אך מפלגת העבודה מגלה סימנים של ניסיון לחזור לעמדת ההובלה. הדיון הציבורי עסק לאחרונה ב"ליכודניקים החדשים", אך לי ברור שאם תנועת העבודה רוצה לחזור להוביל את המדינה, יש צורך ב"מפא"יניקים חדשים", וליתר דיוק ב"מפא"י חדשה". כמה שבועות לפני בחירות 1996, כשהוביל שמעון פרס בפער דו־ספרתי על בנימין נתניהו, אמר לי אחד ממכריי כי נתניהו ינצח. כמענה לתמיהתי השיב כי בתקופה הנראית לעין, "לעולם ינצחו היהודים את הישראלים בבחירות לכנסת". אמר וצדק.
הצפייה בסרט "בן־גוריון אפילוג" היתה עבורי הוכחה לצדקת דבריו: בן־גוריון בראש מפא"י ידע להשתמש במוטיבים יהודיים בהצגת עמדותיו. על השאלה אם הוא רואה עצמו סוציאליסט השיב תמיד: "איני זקוק לתורות לועזיות - אני הולך בעקבות חזון נביאי ישראל. החזון החברתי של הנביא עמוס וחזונו המדיני של הנביא ישעיהו". מפא"י ראתה עצמה כמי שמיישמת את תורת ישראל על פי תפיסתה (לעיתים בניגוד גמור לפרשנות המקובלת), וכך הצליחה לדבר אל לבבות הישראלים.
ולא רק "יהודיות" אפיינה את מפא"י, אלא גם ובעיקר אקטיביזם ביטחוני. זו מפלגה שהעמידה את הביטחון הלאומי ואת הביטחון האישי בראש סולם העדיפויות הלאומי. כך נתנה המפלגה מענה לצורך הבסיסי של אזרחי ישראל. על שלום דיברו במפא"י, ביטחון עשו. ועוד כמה מהעקרונות שליוו את מפא"י של פעם חייבים לעמוד במרכז השיח של מפא"י החדשה: אהבת צה"ל והערכה לחייליו ולמפקדיו, יחס של כבוד לסמלים - להמנון ולדגל - וכיבוד ערכי המשפחה. פעם חבר כנסת שהיה מעז להתבטא נגד השירות בצה"ל, מכנה חיילים כקלגסים או מזלזל בהמנון היה "מועף" מייצוג המפלגה בכנסת בן לילה ולא מתקדם בשורותיה כפי שקרה בעבר הקרוב.
מפא"י של פעם לא פחדה לבנות דיור ציבורי מתקציב המדינה (שיכון עממי קראו לזה), כדי לאפשר קורת גג לכל אחד, ולא חיפשה פתרונות חסרי סיכוי רק כדי להיראות ניאו ליברליים. גם מפא"י החדשה חייבת להניף דגל זה: אין דירות? המדינה תבנה מתקציבה. מפא"י הציבה יעדים ואתגרים בפני הנוער הישראלי: "הגשמה" קראו לזה פעם, והלכו להפריח את השממה ביישובי ספר. היום אפשר להציב יעדים חדשים בתחום החדשנות, העזרה ההדדית וכן - גם התיישבות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל.
אם תנועת העבודה חפצה חיים ורוצה להחזיר לעצמה את אמון הציבור, היא חייבת להשתנות, להפוך למפא"י חדשה: מפלגה ביטחונית (בעמדותיה, ולא בקוסמטיקה של צירוף גנרלים בדימוס), מפלגה שחושבת שלמדינה יש אחריות לחיי אזרחיה בבריאות, בחינוך וברווחה, מפלגה שחזונה מתבסס על חזון הנביאים. מפלגה שתציב אתגרים חדשים. מפלגה שמעודדת שירות קרבי בצה"ל. מפלגה שרואה בישראל חלק בלתי נפרד מהעם היהודי כולו ולהפך. מפלגה שדגלה - דגל ישראל, המנונה - התקווה וסמלה - מנורה עם שבעה קנים.
גם שינוי בטרמינולוגיה של מנהיגיה לא היה מזיק: במקום "אני" חזרה ל"אנחנו" לא היתה מזיקה. נראה לי שמה שהיה טוב לבן־גוריון, לאשכול ולגולדה מאיר שניצחו כל מערכת בחירות, לא יכול להזיק לגבאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו