לא לפסול: בריתות רגישות

הנדידה הדרמטית ימינה בבחירות שנערכו באוסטריה צפויה להוביל להשלכות ברחבי אירופה, ומחייבת את ישראל לחפש באופן אקטיבי אחר בריתות גם עם ממשלות שלעמדותיהן בנושאים שונים אנו מתנגדים נחרצות.

יש שיגנו גישה זו כבלתי מוסרית, ואולם כמעט כל הישראלים מעודדים, למשל, ממערכת היחסים החיובית שלנו עם המנהיגים האוטוריטריים של רוסיה ומצרים. זאת ועוד - מערכת היחסים החסויה שלנו עם ערב הסעודית היא ביזארית אף יותר. הווהביזם הסעודי הפנטי הוא מקורו של הטרור האסלאמי, אך האיום האיראני המתגבר השפיע על המנהיגים הסעודים לשתף פעולה עם ישראל. ישראל מטפחת יחסים גם עם מדינות במזרח הרחוק, אפריקה ואמריקה הלטינית, שהן רחוקות מלהיות דמוקרטיות.

הונגריה, פולין, סלובקיה וחלק מן המדינות הבלטיות נוהגות באופן פרו־ישראלי. ואולם מדובר בעיקר בממשלות ימין המתנגדות נחרצות להגירה המוסלמית. יש האשמות שלפיהן הן נתמכות בידי ניאו־נאצים ומכחישי שואה, ובחלק מן המקרים כנראה שזו האמת. אלא שהעובדה שאחוז של מתועבים ניאו־נאצים תומך במפלגה כלשהי אינה צריכה לפסול את המפלגה כולה, בדיוק כפי שהמפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית בארה"ב אינן נפסלות משום שהן נתמכות על ידי גורמי שוליים אנטי־ישראליים או אנטישמיים.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פשוט לוותר על כל קבוצות הימין הללו, ועליה לסקור ולשקול כל מקרה לגופו. איננו יכולים לנהל כל קשר עם סנגורים של הנאצים או מכחישי שואה בוטים, אך אנשי ימין רבים עוינים אותנו פחות מאשר עמיתיהם משמאל.

בצרפת, החזית הלאומית של מארין לה פן השיגה 34% מהקולות בבחירות האחרונות לנשיאות; באיטליה, לליגה הצפונית יש 19 מושבים בבית הנבחרים ו־12 בסנאט; מפלגת החירות של וילדרס היא השנייה בגודלה בפרלמנט ההולנדי; ואלטרנטיבה לגרמניה היא השלישית בגודלה בבונדסטאג. הזעזוע האחרון התרחש באוסטריה, שם מפלגת החירות הימנית קיצונית הפכה למפלגה השלישית בגודלה, ותהפוך לשותפה בקואליציה יחד עם המנצחת, מפלגת העם השמרנית.

לרוב המפלגות האלו היו בשלב כלשהו תומכים פשיסטים פעילים, אך הן טיהרו את האנטישמים משורותיהן, יותר מאשר מפלגת הלייבור הבריטים למשל. חשוב לציין שהיינץ כריסטיאן שטראכה, ראש מפלגת החירות האוסטרית, הוא תומך נלהב של ישראל, כמו גם מרבית המפלגות הפופוליסטיות.

מנהיגים יהודים בתפוצות צריכים להימנע מלהתערב בנושאים אלו כיהודים, להוציא מקרים כגון מפלגת יוביק ההונגרית, השחר המוזהב היוונית או הלאומנים האוקראינים או הסנגורים הקרואטים של משטר אוסטאשה, שבהן המפלגה המדוברת מקדמת אנטישמיות או רביזיוניזם של השואה.

על משרד החוץ הישראלי לבחון את המצב בזהירות ולהימנע מהפעלת סטנדרטים כפולים על אנטישמיות מימין ומשמאל. כשיש ספק, עלינו להביא בחשבון את יחסינו עם סעודיה, שבהם אני תומך למרות הידיעה שחברה זו עדיין חדורה באנטישמיות. יש מקרים שבהם מקובל לשתף פעולה נגד אויבים משותפים, אפילו עם מדינות או מפלגות המתעבות אותנו.