נגד ה־BDS, לא בחיבוק דוב

מעשה שהיה כך היה: לפני זמן קצר קיבלה מדינת טקסס חוק האוסר קשרים עסקיים עם חברות התומכות ב־BDS - הארגון התומך בחרם על ישראל. טקסס אינה המדינה היחידה בארה"ב המקבלת חוק כזה: גורמים המקורבים לישראל מעודדים חקיקה כזאת ורואים בה חלק ממאבק צודק בארגון שבחר בנו מכל העולם להחרימנו, ואשר אינו מבחין בין ישראל של הקו הירוק לבין זו השולטת בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים.

אלא שכאשר פועלים למען חקיקה כזאת, אין יודעים, במקרים רבים, מה יכולות להיות השלכותיה. על פי ידיעה שפורסמה אתמול ב"הארץ", החוק החדש לא מסתפק בהתנגדות המדינה או העירייה לשיתוף פעולה עם חברות המחרימות את ישראל, אלא דורש מכל תושב לחתום על התנגדות כזאת. כך חייבו השלטונות לפנות לתושבי העיירה דיקינסון, בפאתי טקסס, אשר הוריקן "הארווי" פגע בה באופן קשה במיוחד, ולהחתים אותם על טופס שבו יתחייבו כי אינם מחרימים את ישראל, ולא יעשו זאת במהלך תקופת ההסכם עם חברות פרטיות שנחלצו לסייע לתושבים.

ראשת העיר, שכנראה לא היתה מודעת לחוק החדש, הכריזה מייד כי מדובר ב"הוריקן ישראל", ואילו התושבים נסערים וכועסים על ישראל. רבים מהם לא ידעו כלל על קיומו של ה־BDS, אינם מבינים למה צריך להחרים את ישראל, ומה זה קשור בהצלתם מן המצב הקשה שאליו נקלעו. הארגון האמריקני לחירויות האזרח נחלץ לעזרת התושבים בטענה שמדובר בחוק בלתי חוקתי. זו ממש מתנה שארגון החרם קיבל משמיים, בלי שפילל לכך: ישראל הפכה לאיש הרע בטקסס - ולא מפני שאינה מזדרזת לעשות שלום, או טוענת שאין לה פרטנר, או כפי שיש הטוענים פוגעת בזכויות הפלשתינים. אנחנו האיש הרע משום שאנו פוגעים בעקיפין בזכויות תושבי יוסטון! זה באמת מטורף.

וזה, כמובן, הזכיר לי משהו. לפני יותר מרבע מאה, במהלך שיחת עבודה חצי־שנתית עם עוזר שר החוץ האמריקני למזרח התיכון, ריצ'רד מרפי, העליתי בקשה שארה"ב תעזור לישראל להצטרף לארגון הכלכלי של האו"ם (ECOSOC). איש שיחי, שהכיר היטב את הנושא, ביקש להוציא את כל הנוכחים האחרים מחדרו ואמר לי את הדברים הבאים: "אנא, מחק את הנושא הזה מן הנקודות לשיחה איתי. אתה בוודאי מודע לכך שהקונגרס האמריקני העביר חוק, שלפיו ארה"ב תעזוב כל ארגון בינלאומי שישראל מודחת ממנו, או שרוב חברותיו מתנגדות לצירופה.

"אני יודע שחברות בארגון חשובה לכם, ויכול להיות שיהיה אפשר להשיג לכך רוב, אבל גם יכול מאוד להיות שתיפלו בהצעה, ואז, אוטומטית, יהיה עלינו להודיע על פרישה מן הארגון. לארה"ב חשוב מאוד להישאר חברה בארגון, למרות כל הבעיות הכרוכות בחברות הזו, כי זו מסגרת שבה ביכולתנו להשפיע, וגם לכם חשוב לא להשאיר את הארגון הזה בלי בעלת הברית החשובה ביותר שלכם".

הודעתי לו, בו במקום, שאני מוחק את הבקשה, הזמנתי אלי את אנשי איפא"ק וביקשתי מהם שלא יעשו לנו טובות כאלו שוב. הם חייכו כמי שיודעים הרבה יותר טוב מה טוב לישראל. כך גם יחייכו מי שעשו מאמץ לשכנע את מחוקקי טקסס לקבל את ההחלטה על אודות ארגון החרם. זהו בדיוק חיבוקו של דוב.