"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יום העוני הבינלאומי: לשנות סדרי עדיפויות

,עודכן

יום העוני הבינלאומי החל היום נקבע כדי להיישיר מבט לתופעת העוני ולפערים החברתיים המתרחבים בעולם ולהשמיע את קולם של העניים, שמודרים בדרך כלל מהפוליטיקה ומזירות ההשפעה.

ממשלת ישראל מתגאה בהיותנו אומת הסטארט־אפ ואחת הכלכלות היציבות בעולם. אך מול זאת עומדים הנתונים המראים שישראל מובילה בקרב המדינות המפותחות בכל הקשור לשיעורי העוני ולפערים החברתיים העצומים בין עניים לעשירים. מצב זה הוא תוצר ישיר של היעדר השקעה נאותה בשכבות המוחלשות ובשירותים הציבוריים דוגמת החינוך, הבריאות והרווחה.

שיעורי עוני עצומים ופערים הולכים ומתרחבים גורמים לכך שרבים מתמודדים עם מצוקות איומות ועם חוסר יכולת לספק לעצמם את הצרכים הבסיסיים ביותר כגון מזון בריא, תרופות, טיפולים רפואיים וקורת גג נאותה. אפשר לפתור זאת. ישראל היא מדינה עשירה, אך סדרי העדיפויות חייבים להשתנות כדי שכלל האוכלוסייה תיהנה מכך. רק לפני שבוע נתבשרנו כי לרשות האוצר עומדים כמעט 18 מיליארד שקלים מעודפי גביית מסים, וכי הממשלה שוקלת להוריד שוב את מסי החברות וההכנסה. במדינה שבה כ־53 אחוזים מהעובדים אינם מגיעים בכלל לסף המס עקב הכנסתם הדלה, מדיניות זו תיטיב כרגיל עם המעמדות החזקים יותר, שייהנו מעוד תוספת קטנה לנטו, בזמן שהאוכלוסיות העניות, התלויות באופן מלא בתשתיות הציבוריות, הדלות, ימשיכו להתבוסס במצוקתן.

את המיליארדים העודפים אפשר להקצות לתקצוב דיפרנציאלי ולשיפור הרווחה והחינוך בפריפריה, לדיור ציבורי הולם, לרפורמה בסיעוד ולעוד שלל צעדים שהם חורצי גורלות למאות אלפי משפחות בישראל. אך בינתיים אלה נדחים ונדחקים לטובת התקציבים המגזריים והפופוליסטיים.

לעניים אין לובי ואין מפלגות. רובם עסוק במאבק על הקיום הבסיסי ביותר. את הממשלה הם לא מעניינים כי אינם תורמים, כביכול, לצמיחת המשק ולכן הם לא רלוונטיים, בייחוד כאשר ראיית הפוליטיקאים מוגבלת עד למרחק הבחירות הבאות, ולא למצבה של החברה הישראלית בתוך כמה עשורים.

כדי להבטיח את חוסנה החברתי של ישראל בדורות הבאים ולהפכה באמת לחברת מופת ואור לגויים, על הפוליטיקאים שלנו להפוך למנהיגים הרואים למרחוק ומתעלים מעל הריבים היומיומיים על קרדיטים והקריצה לבוחרים.

צמצום העוני דורש אחדות שורות, ללא קשר בין ימין ושמאל, יהודים וערבים או חילונים ודתיים. מאבק הנכים מראה כי הציבור תומך בסיוע לאוכלוסיות החלשות. אם הנהגתו תוביל תוכנית קוהרנטית ומתוקצבת לצמצום העוני, הציבור ייאות גם לשלם קצת יותר כדי לאפשר לכולם חיים בכבוד.

הכותב הוא נשיא הקרן לידידות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר