"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קטלוניה: ועכשיו - לחשוב לטווח ארוך

,עודכן

אירועי 1 באוקטובר בקטלוניה היו קשים ומיותרים. ראש ממשלת ספרד, מריאנו רחוי, יכול היה להסתפק בהודעה שמשאל העם מנוגד לחוקה, וכי אין משמעות לתוצאותיו. במקום זאת שלח שוטרים, שאינם קטלונים, כדי להתעמת עם המצביעים ולהחרים קלפיות, וכל בר דעת צריך היה להבין מראש כיצד זה ייראה. מאות הפצועים יהפכו את יום ראשון שחלף לנקודת ציון נוספת במאבקה של קטלוניה להיפרד מספרד, ויחזקו את התביעה הזו (הלא מוצדקת, לטעמי) גם בעיני חלק מ־60 האחוזים שלא טרחו להצביע.

נכון שגם לקטלוניה היו 15 דקות של זוהר, ושהיא נורא מתגעגעת. אחרי השלטון הרומי, והמוסלמי והוויזיגוטי, הפך, במאה ה־11, חבל הארץ המוכר כל כך לתיירים ישראלים, לעצמאי. במאה הבאה כבר יצאו קברניטיו למסעות כיבוש, ועד מהרה מצאו עצמם שולטים בממלכת אראגון, בדרום צרפת, בוולנסיה, בפלמה דה מיורקה, באיביזיה, בסיציליה, בסרדיניה, בנאפולי, במלטה, ולא תאמינו - גם באתונה. אחר כך חלו ההצטמקות והנסיגה, והמכה הנוראה מכולן היתה כאשר פיליפ החמישי, מבית בורבון, כבש את קטלוניה ב־11 בספטמבר 1714 ושם קץ לעצמאותה. מאוחר יותר, בימיו של הגנרליסימו פרנקו, נאסר על תושבי החבל להשתמש בשפה הקטלונית, והגזירה הוסרה רק לאחר מותו, באמצע שנות ה־70.

אבל הקטלונים לא מסכנים. אף אחד אינו מדכא את חיי התרבות שלהם או את געגועיהם למאה ה־12. הקטלונית, לצד הספרדית, היא שפה רשמית, והם הוכרו ב־2006 כ"אומה" על ידי ממשלת ספרד. אפילו דגל משלהם יש להם, והם מניפים אותו בכל הזדמנות. כמה שנים מאוחר יותר הצילה הממשלה המרכזית את הבנקים הקטלוניים מהתרסקות. זה לא רע, לפעמים, להישען על שלטון מרכזי.

הרמזים המגיעים מרוסיה מבטאים שביעות רצון בלתי מבוטלת מן האפשרות של פירוק ספרד, כפי שכל סימן התפרקות באיחוד האירופי משמח את משטרו של פוטין. האיחוד האירופי כבר הודיע לקטלונים שישכחו מן האפשרות לעזוב את ספרד ולהתקבל כחברים באיחוד. אז מדוע כל כך הרבה קטלונים רוצים להיפרד? משום שהחבל שלהם הוא העשיר בספרד, והם מרגישים פראיירים הנושאים על גבם את המדינה כולה.

זה איננו מאבק למען הגדרה עצמית, זה איננו מאבק למען שימור תרבות העלולה להישכח או למען חופש ביטוי, התארגנות או דת. זהו מאבק אגואיסטי וקצר טווח של מי שאינם מבינים את היתרון הגדול שבהשתייכות למדינה גדולה, שיש לה מה לומר באירופה ובעולם בכלל, ואשר יש ביכולתה לסייע להם במשבר. טוב לא יצמח לקטלונים מעצמאות מדינית מלאה. חבל על האנשים הרבים שנפצעו בשל שיקול הדעת המוטעה של ראש ממשלת ספרד, אבל לא אזיל דמעה על קטלוניה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר