גיוס בכפייה יבטל את הישגי העבר

למען הסר ספק, שירתי בצבא ובמילואים, בני הבכור כעת בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר, ואני מאמין כי השירות בצה"ל הוא מצווה וזכות. אף על פי כן אני חושב שהחלטת בית המשפט אתמול לבטל את החוק המאשר פטור לתלמידי ישיבות מגיוס לצה"ל מצטרפת לשורת החלטות אומללות של בג"ץ, ששולט ברזי ובנבכי המשפט ומפעיל אקטיביזם משפטי נוקשה, המנותק במידה רבה מהלכי הרוח ומהמצב בחברה.

צריך להיות מנותק כדי לא לראות מה קורה בחברה החרדית באופן מבוקר וזהיר כפי שמתאים להם ולדרכם הרוחנית, בתהליכים המתרחשים שם בשנים האחרונות עקב בצד אגודל, היסדקות החומות וההשתלבות הבריאה של החברה החרדית בחיים הישראליים. זה קורה לאט ממה שאנשים מסוימים רוצים? אז מה! צר לי על כך שלא נתקבלה דעתו של השופט נעם סולברג, שהיטיב לנתח את המצב לאשורו ולראות איך בסך הכל יש התפתחות טבעית ובריאה והתקרבות בין העולמות השונים בחברה בישראל. כיצד הציבור החרדי השתלב לאט אבל בטוח באקדמיה, בתעסוקה, בכלכלה. לא מתוך כפייה בכוח בחוק נגיע לשוויון בנטל, אלא מתוך הערכה עמוקה יותר לעולמות השונים המרכיבים את החברה בישראל.

נשגב מבינתי איך שופטים נבונים ונאורים משחקים בעקביות לידיהם של הקיצונים בחברה, שהרי ברור הוא שמה שחוק גיוס מסוג זה יגרום הוא שהפלגים הקיצוניים יגידו למתונים יותר "אמרנו לכם, ההסכמות מול רשויות המדינה לא שוות". הניסיון להשית בכוח הפסיקה עמדות חברתיות וקודים תרבותיים לא יצלח. זה יסיג לאחור את ההישגים שהושגו ויכניס את הציבור החרדי למגננה, שלה יהיו שותפים כל פלגיו. העובדה שהחלטות ממשלתיות בעלות היגיון אנתרופולוגי נבחנות בכלים משפטיים קרים ומנוכרים, היא הטעות הראשונית. מעורבות שופטים במדיניות חברתית אין לה מקום, ונזקה מרובה מתועלתה.

לא מובן לי למה שלטון החוק גובר על השכל הישר. אבל בעיקר יש להצטער על היחס שעולה מהדיון הציבורי ביחס ללומדי תורה ממגוון מגזרים וזרמים. יש הרבה מה לשפר בכל אחד מהמגזרים בחברה הישראלית, אבל לחשוב שלומדי תורה אינם תורמים לכלל ישראל?

כל אדם דתי, כל אזרח מאמין מתקומם נגד מחשבה כזו. בסופו של דבר, טענת ה"שוויון בנטל", ככל שהיא מוצדקת, מניחה כי ערכה של תורה ותרומתה לכלל נמוכים מערך השירות בצבא, ושוב בעקבות דיון רדוד ושטחי כתר תורה מונח בקרן זווית.

הבה נזכור כולנו בלי למצמץ מה היתה חשיבות לימוד תורה לאורך הדורות, ההשפעה על המוח היהודי ועל המסורת ששמרה עלינו כעם מאוחד. יהודי שיש לו בעיה עם זה - שיברר לעצמו שוב את זהותו, שהרי אין אומתנו אומה אלא בתורתה.

הכותב הוא ראש ישיבת תורה בציון בירושלים ומייסד פרויקט "אחד לאחד", שמסייע כלכלית למשפחות אברכים בני הציונות הדתית