דאעש: הקיצוניות פעלה כבומרנג

ביום ראשון השבוע השלימו חיזבאללה וצבא לבנון את כיבוש רכסי ערסאל שבמזרח המדינה, שטח בן כמה מאות קילומטרים לאורך הגבול עם סוריה שבו החזיקו אנשי דאעש ו"חזית הסיוע" בשנים האחרונות כנקודת זינוק למתקפות ולפיגועים בתוככי לבנון. דאעש סולק סופית מלבנון ונסראללה מיהר לגזור את הקופון וכיד הדמיון הטובה עליו התפאר כי ניצחונו זה משתווה לנסיגתה החד־צדדית של ישראל מדרום לבנון במאי 2000. אבל יש להודות כי לנסראללה היתה סיבה למסיבה, שכן ההישג בקרב עם דאעש חיזק את תדמיתו בעיני רבים במדינה כ"מגן לבנון" בפני האיום של דאעש ודומיו.

עוד קודם לבשורות הניצחון מלבנון עלה בידי הצבא הסורי, בסיוע רוסי ואיראני, להשתלט על מאחזיו האחרונים של דאעש במערבה של סוריה, מסביב לעיר חומס במרכז המדינה ובמחוז סוידא שבדרומה. צבאו של בשאר אף החל עושה את דרכו לכיוון העיר דיר א־זור, החשובה שבערי מזרח המדינה.

וכדי להשלים את התמונה נמסר מבגדד ביום ראשון כי הצבא העיראקי השלים את כיבושה של העיר תלעפר במערבה של עיראק, העיר האחרונה שבה החזיק דאעש בעיראק.

חלום המדינה האסלאמית של דאעש הולך, אפוא, ונגוז. בתוך חודשים אחדים קרסה האימפריה שביקש להקים לעצמו ואשר השתרעה על שטח של מאות אלפי קילומטרים, גדול יותר משטחן של בריטניה או צרפת. לכישלון של דאעש הובילה הקיצוניות חסרת הפשרות ונעדרת הגבולות שלו שקוממה עליו ובעיקר איחדה נגדו את העולם כולו. אבל ההצלחה במאבק נגד דאעש רשומה כולה לזכות האמריקנים. במאבק נגד דאעש נתגלתה גדולתה, כמו גם חולשתה, של וושינגטון. מצד אחד, היכולת להוציא אל הפועל באופן מעורר השתאות מהלך צבאי מורכב, אך בה בעת, היעדרה של אסטרטגיה כוללת ל"יום שאחרי" שתבטיח את פירות הניצחון לארה"ב ולבעלות בריתה.

האמריקנים הלמו מן האוויר ומוטטו רבים ממוסדות המדינה האסלאמית, ומה שחשוב יותר, הצליחו לאסוף סביבם כוחות מקומיים שבסיוע אמריקני מוטטו את שלטון דאעש. רק לאחר שדאעש איבד את מרכזיו השלטוניים ומדינתו קרסה, רק אז הצליחו חיזבאללה וצבא לבנון, כמו גם הצבא הסורי, לגרש את לוחמיו מאותם מאחזים שבהם החזיק במערבה של סוריה ועל הגבול עם לבנון.

עובדה זו לא הפריעה לנסראללה, לבשאר או אף לבעלי הברית האחרים שלהם להשתבח בניצחון על דאעש וליחסו לעצמם. בשאר אף התעלה על עצמו כשבנאומו בשבוע שעבר טען כי האמריקנים לא רק שלא תרמו לתבוסת דאעש, אלא שהם העומדים מאחוריו ואחראים לצמיחתו.

אלא שמתברר שלוושינגטון אין אסטרטגיה ליום שאחרי תבוסת דאעש ולמעשה, היא נכונה להפקיד את סוריה בידי מוסקבה כדי שזו תבטיח בה את היציבות ואת הרגיעה. זאת כנראה במחיר הישארותו של בשאר אל־אסד על כיסאו. המשך הנוכחות האיראנית בכל רחבי סוריה, גם אם לא על קו הגבול עם ישראל, הוא חלק מעסקה אמריקנית־רוסית זו. נפילת דאעש אינה מבשרת אפוא על סילוק הצל המאיים על ירדן ועל ישראל אלא את החלפתו בצל אחר, משמעותי הרבה יותר, צילה של איראן.