"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ישראלים בדאעש: חמור ביותר - גם אם המספר קטן

,עודכן

הכותרת המפוצצת - "אחים ישראלים הצטרפו לדאעש" - מסתירה מציאות שונה לחלוטין, שבה הארגון נמצא בנסיגה משמעותית וכמות הישראלים שמצטרפים לשורותיו קטנה, ונמצאת גם היא בירידה.

דאעש חווה באחרונה פגיעה משמעותית ביכולותיו, פועל יוצא של הלחץ הצבאי הבינלאומי על מוקדי הכוח של הארגון בעיראק ובסוריה. תחת המטרייה האמריקנית, ובמידה פחותה גם הרוסית, איבד הארגון את אחיזתו בעיראק, והוא נמצא בדרך לתבוסה גם בסוריה.

במתקפה הצבאית הזאת נהרגו רבים מלוחמי הארגון ואחרים ערקו, ונרשמה ירידה תלולה בכמות המתנדבים לשורותיו. לא ברור גם מה מצבה של הנהגת דאעש, בדגש על מייסדו, אבו באכר אל־בגדאדי, ששלל פרסומים וידיעות קבעו באחרונה כי הוא חוסל, אם כי טרם ניתן לכך סימוכין רשמי.

אולם, בעוד על הקרקע הארגון מצטמק במהירות, בעולם הווירטואלי הוא חי ובועט. מי שמאמין לפרסומים שלו משוכנע שדאעש ממשיך בתנופת הכיבוש שלו, ובעוד רגע ישלים את ההשתלטות על המזרח התיכון. יש כאלה - ובהם צמד האחים ג'בארין מאום אל־פחם - שמשתכנעים מכך.

איתורם של המתנדבים לדאעש קל יחסית, משום שכל הפעילות מולם מתנהלת באינטרנט, ובעיקר ברשתות החברתיות. שם הם עוקבים אחר הפרסומים, מצטרפים לחדרי השיח, עוברים שכנועים ומקבלים הנחיות לאן להגיע ואל מי לחבור. לעוקבים - במקרה הזה לשב"כ, שאחראי לסיכול טרור - מדובר באתגר פשוט יחסית לפיצוח, משום שהצעירים הללו משאירים אחריהם מספיק "חתימות" שמאפשרות מעקב ותפיסה.

מלכתחילה מדובר במספר קטן של ישראלים שמצטרפים לארגון: 14 ב־2014, 44 ב־2015, 65 ב־2016, ו־33 מתחילת 2017. הירידה בהיקף המצטרפים בחודשים האחרונים מלמדת כי ערביי ישראל מאמינים יותר לדיווחים על מצבו של הארגון בשטח מאשר לשקרים שהוא מפיץ ברשתות החברתיות, וגם על כך שבאופן בסיסי - ההקצנה בקרבם מצומצמת יחסית בהקשר הדתי (בשונה מסוגיית הר הבית), בוודאי בהשוואה למדינות האזור.

ועדיין, בשב"כ מתייחסים בחומרה מוצדקת לכל מקרה כזה. לא רק מכיוון שדאעש מוגדר כארגון טרור שפגיעה בישראל היא אחת המטרות המוצהרות שלו, אלא גם בשל הידיעה שמי שחצה את הרוביקון הזה עלול - גם אם לא ייצא פיזית להילחם עם דאעש - לעשות פיגועים בהשראתו בישראל, בוודאי כאשר הוא מחזיק ברשותו אמצעי לחימה.

לא ברור עד כמה הושפעו האחים ג'בארין מבני החמולה שלהם, שביצעו בחודש שעבר את הפיגוע שבו נהרגו שני שוטרי מג"ב בהר הבית, וממילא נראה כי הרקע האידיאולוגי לשני האירועים שונה בתכלית. גם אין להקיש מכך על כל חמולת ג'בארין, ובוודאי לא על כלל ערביי ישראל; למדינה יש שלל בעיות ואתגרים מול המיעוט הערבי בה, ודאעש, בוודאי נכון להיום, הוא אחד הקטנים שבהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר